64 )3( 798 | עמודים לזכרם קדיש גולדברג ז"ל 29.10.1931 נולד: יח בחשוון תרצ"ב 28.2.2022 נפטר: כז באדר א' תשפ"ב טירת צבי בואו של קדיש לטירת צבי עורר את סקרנותי, כילדה בת תשע. עולה חדש מאמריקה, מלא אהבה. הוא פתח לנו, ילדי הקיבוץ, עולם יצירתי ועשיר. כעבור שנתיים הצטרפה אליו בת ציון, ויחד הם יזמו ויצרו שפת תיאטרון מקומית, כשקדיש כותב, מביים ומשחק ובת ציון מנחה את השירה. תלמידים רבים בבית הספר המשותף חבים לקדיש את היחס החיובי שלהם ללימוד הגמרא. אהבתו לעולם התורני הפכה את לימוד הגמרא למופע קסמים שסחף גם את הלומדים הצעירים. אני זכיתי ללמוד ממנו על עולם התיאטרון, הבמה והמשחק, ומודה על כך עד היום. כשהוכתר כאן ברוב־עם הרב משה שפטר, ביקשו ממני קדיש ואיצ'ה ז"ל לברך בשם הקבוצה. "למה אני"? הופתעתי והם השיבו: "שלא יהיו הבדלים בין גיל, זמן ומין גם בחיי הרוח של הקהילה. את יכולת להיות ראש ועדת בית הכנסת, אז מותר לך להכתיר את הרב!" מקורי וכל כך אופייני. "רוצה לשמוע בדיחה?" בכל הזדמנות נשלף ההומור היהודי ועיצב את הקשרים שלו עם זקנים, ילדים, נוער. ההומור והמשחק מצויים באלבומי החתונה של בני דורנו, כי קדיש תמיד הנחה או כתב שיר, ועוד זכורים שירים והצגות שכתב וביים לאירועים, בהם שיתף גם את בת-ציון ואת ילדיו הכישרוניים. בית הכנסת שלנו זכה לתפילות ומנגינות רבות שהנחיל מכישרונו המבורך: "יעמוד יעמוד" שממלא את חלל בית הכנסת בהתרגשות עם כל חתן חדש עד היום. ליל הסדר שלנו קיבל ממנו את הסגנון המיוחד שהוקלט ומשמש עורכים שונים מאז ימי הסדר הקיבוצי שערך בטוב טעם ובתיאטרליות אופיינית, השתמר בזיכרון המשותף: "איך יצאתם, בחילזון או בחיפזון?" טוב לב והארת פנים היו לו לקדיש לחם חוק. כאשר היה בירור בין חברים בקיבוץ, פנו בעלי התפקידים אליו בבקשה לגשר וללמד זכות. קדיש, היית לנו חיוך מהלך, וגם לאחרונה, כשהגוף התעייף, החיוך המשיך לפזר מכל הטוב. דמותך ססגונית, יהודית, ציונית, אמנותית, חברית, אבהית ומקורית. אהבנו אותך ותודה שהשארת לנו מדמותך כלים נפלאים לאהבה. יהי זכרו ברוך רותי בן דוד עמוס יורב ז"ל 2.1.1946 נולד: כט בטבת תש"ו 5.3.2022 נפטר: ג באדר ב' תשפ"ב טירת צבי כיצד אוהבים מקום? עמוס, עמוסי בפי המקומיים, אהב את טירת צבי בכל נפשו ובכל מאודו. אהבת המקום ואהבת האדם. בצעירותו עבד בגן הירק, היה תברואן חרוץ ומסור, שימש כנהג בית ובקיבוץ של פעם, כולם ידעו שעמוס ימלא את מבוקשם ויסיעם למחוז חפצם בחפץ לב. הוא ניהל בקפדנות ובדייקנות את קופת הבית, סייע בחלוקת הדואר ועבד במטע האתרוגים. את עליזה, האור של חייו, פגש עמוס כשהיא הגיעה לקיבוץ כמתנדבת מאנגליה. עמוס זיהה את מאור הפנים והחיוך של עליזה וביחד הקימו משפחה לתפארת. מילים ומנגינות היו טבועות בנפשו של עמוס. הוא שר בכל הזדמנות, זמזם לעצמו ושר למשפחתו, שר בציבור ובמקהלות לאורך שנים רבות. רק מי שמיטב הזמר העברי חקוק בו, ממציא לכל אחד מילדיו כינוי חיבה שיש בו ציטוט מתוך שיר מוכר. כיצד אוהבים מקום? אוהבים את אנשיו ונענים לכל הזדמנות להושיט יד. עמוס היה פעיל בוועדת צדקה, בדיסקרטיות, מתוך צניעות וענווה. היה חבר בחברה קדישא, מצווה שממעטים לדבר בה, ולא כל אחד יכול לה. עמוס התנדב שנים רבות ב׳עטרת צבי׳, הושיט ידיו לדיירי הבית, הקשיב לצרכיהם ונענה למבוקשם. עיניו של עמוס ראו את מי שנזקק, לבו הבין את שצריך וידיו היטיבו לעשות. הוא בירך על היין במסיבות, ערך בדיקת חמץ, ליווה דיירים לבית הכנסת, ליווה חולים לבדיקות בבית החולים והכל בחיוך טוב ומאיר פנים. כיצד אוהבים מקום? הקדוש ברוך הוא נקרא – מקום. ומדוע נקרא כך? משום שכל העולם הוא חלק ממנו, 'הוא מקומו של עולם'. שירת חייו של עמוס הייתה אולי יותר מכול, 'שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל־יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו'. עמוס נהג לומר: ׳מצוות לא צריך לחפש, רק להתכופף ולהרים׳. כמה אפשר ללמוד ממילים אלו, לאמץ אותן בשתי ידיים, לקיים אותן. עמוס נפרד מן העולם כשידיו עמוסות במעשים טובים שנעשו בצנעה, עמוסות באהבתו למקום על פני האדמה, לבני האדם שסביבו ולמקום ברוך הוא. נוח בשלום עמוס, נעמת לנו מאוד ויהי זכרך ברוך. דליה יוחנן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=