5 סיוון-תמוז תשפ"ב לפתוח את הלב אתיקה של פליטות בעת הזו אבי שגיא לפתוח את הלב השאלה מיהו פליט ומהי חובתנו כלפיו, יכולה להיענות בשני בתחום המשפטי 1 מישורים: במישור המשפטי ובמישור המוסרי. של 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר 14 קיבלה השאלה מענה בסעיף , המעגנת את 1948 זכויות האדם', שאומצה על ידי האו"ם בשנת זכות הפליט למקלט מדיני. על פי סעיף זה, פליטוּת נקבעת על פי המצב בארץ המוצא, בלא תלות בשאלה אם בפני הפליט פתוחות אפשרויות אחרות. הכרזה זו קיבלה ביטוי ברור ומקיף , והאחריות לפיקוח עליה נמסרה לנציבות 1951 באמנה משנת האו"ם לפליטים. מכלול זה משקף את ההיבטים המשפטיים של היחס לפליטים, את הזכויות המשפטיות המוקנות להם ואת החובות המוטלות על המדינות. ברם, שיח זכויות וחובות משפטי אינו ממצה את ההיבטים האתיים ביחס לפליטים. שיח אתי המתנהל במסגרת אתיקה ערכית, מתמקד במושג הטוב ובשאלת הקיום האנושי הראוי. לפי אתיקה זו, השאלה היסודית היא: מהו אופן ההתייצבות הראוי של בני אדם כלפי זולתם החווים את חוויית הפליטוּת? האתיקה הערכית מציבה במרכז שאלת היחס אל הפליט את הסולידריות עם סבלו. שאלה זו מוטחת בפנינו ואנו הופכים לנמעניה של תביעת הזולת: הפליט מתייצב מולנו במלוא כוליות קיומו כפליט ותובע מאיתנו להיענות לו. ההתייחסות לנוכח המאמר מעובד מתוך דברים שנאמרו בכנס 'פותחים את השער, פותחים את הלב' * . נוסח מלא פורסם באתר של מכון הרטמן. 2022 במארס 22 שנערך במכון הרטמן בעל ההבחנה בין אשמה והתחייבות משפטיות למוסריות ראו קרל יאספרס, על 1 אור מתוך הסדק: מחשבות על , ירושלים תשס"ו. ראו גם: אבי שגיא, שאלת האשמה .131–103 , עמ' 2020 , ירושלים חולי, סולידריות ומשמעות החיים בימי קורונה הפליט היא רגע ייחודי, שבו האדם עונה לא רק על השאלה מהו יחסו לפליט, אלא מי הוא, מה עולמו ומהם ערכיו. היחס לפליטות מכונן את גבולות הסולידריות ונותן מענה לשאלה מי כלול ב'אנחנו': האם הפליט הוא הזר המוחלט או שהוא חלק מהקהילה האנושית, שאנו חלק ממנה? שאלת הסולידריות וההיענות למצוקת הפליט אינה שאלה של חובות וזכויות משפטיות; זוהי שאלה קיומית יסודית, שאת המענה לה מספק האדם, אם על ידי היענות לפליט ואם על ידי הצבת חומות המבדילות בין ה'אנחנו' לאחר, לזר. ה'אנחנו' אינו נתון מוגמר, עובדה אובייקטיבית שאין עליה עוררין; בני אדם קובעים את גבולות ה'אנחנו' וביכולתם לצמצם או להרחיב גבולות אלו. היחס לפליטות הוא אם כן נקודת מבחן מוסרית־ קיומית להוויית האדם. כדי להבין עניין זה נפנה לניתוח בסיסי של חוויית הפליטות. מיהו פליט? לא כל אדם שאיבד את ביתו נעשה לפליט. אדם המאבד את ביתו עלול אמנם לחוש כאב על אובדן הבית אך לא בהכרח לאבד את חוויית הביתיות שלו, שכן גם אם ביתו הפרטי אבד ואיננו, הוא עדיין עשוי לחוות את הביתיות שמעניקה לו סביבתו, המספקת לו מקום טבעי שבו הוא חש נינוח. הוא מכיר את שפת המקום, את שמות הרחובות, יש לו אוריינטציה בעולם. הוא נותר בין חבריו, ויודע כיצד עליו לנהוג וכיצד למצוא מרגוע לאובדן הבית הפרטי. הוא יודע למי לפנות וחש ביטחון שתביעתו תישמע.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=