36 )3( 798 | עמודים עמוד נ וח שלנו מסייע למנהל רשת החשמל לווסת את האנרגיה בין שעות השיא ושעות השפל". מדוע יש צורך באגירת אנרגיה בכלל? "חברת החשמל, וחברות נוספות שמייצרות חשמל מדלקים, מפעילות תחנות כוח שהייצור בהן קבוע למדי במשך כל שעות היממה. אלה תחנות כבדות מאוד שהפעלה והכיבוי שלהן לוקחים זמן רב. אך מנגד, הצרכנים פחות צפויים וצריכת החשמל שלהם איננה קבועה אלא עשויה להיות תזזיתית וקשה לחיזוי מדויק. לכך יש להוסיף את הייצור הגובר באנרגיה מתחדשת, שגם הוא אינו יציב (למשל ייצור חשמל משמש ביום מעונן חלקית) – כל אלה יחד יוצרים אתגר גדול בניהול רשת חשמל אמינה ויציבה, שתוכל לייצר כל הזמן את הכמות הנדרשת. כדי שתהיה רשת חשמל יציבה, דרושות תחנות שמסוגלות להגיב מהר לשינויים. לחברת חשמל יש כמה תחנות קטנות כאלה, אבל הן יקרות להפעלה ובזבזניות בדלק, ולכן מייקרות את מחיר החשמל בשעות השיא ומזהמות מאוד את האוויר". "הטכנולוגיה של אגירה שאובה, המאפשרת לאגור אנרגיה בשעות שבהן השימוש בחשמל קטן, או שנוצר עודף חשמל מכל סיבה אחרת, ולהשתמש בה בשעות השיא - היא פתרון אידיאלי שנותן מענה הן לעודפי הייצור והן לבעיית זיהום האוויר. הפתרון הוא לייצר בשעות הפעילות של המיזמים החדשניים הרבה יותר אנרגיה ממה שצריך, ולאגור אותה לשימוש בשעות שבהן המיזמים אינם פעילים". ואיך בעצם אוגרים אנרגיה? "כאמור, הכלי הפופולרי ביותר לאגירת אנרגיה הוא הבטרייה המוכרת לנו, אך הליתיום שממנו הבטרייה מיוצרת הוא משאב הנמצא ברובו במכרות בבעלות סינית. התלות במתכת אחת בבעלות מדינה אחת, דומה מאוד לתלות שהייתה לעולם במדינות מצומצמות השולטות בנפט. אז כעת מרוכזים מאמצים רבים, בארץ ובעולם, להשתחרר מהתלות בליתיום. בארץ המאמצים נעשים בעיקר בשני מקומות שמקדמים מיזמים שונים וחדשניים לייצור ואגירת אנרגיה - במעלה גלבוע ובאילות שבדרום. מפעל 'אילת־אילות אנרגיה מתחדשת' נמצא באזור חם ושמשי. אחד המיזמים המעניינים שם הוא המצאה ישראלית של חברת 'אוגווינד' המבוססת על בלון ענק שמוטמן באדמה. בשעות שיש עודף בחשמל ממלאים אותו באוויר דחוס, וכשיש צורך באנרגיה, הבלון משחרר את האוויר שמסובב טורבינה שמייצרת חשמל. אבל מגוון המיזמים בדרום קטן יחסית לאזור הגלבוע, שנהנה מיתרונות של הפרשי גבהים, מים זמינים וגם קרקע יציבה - התנאים ההכרחיים לאגירה שאובה. כיום, מיזם הגדול ביותר האגירה'אגירה שאובה' של מעלה גלבוע הוא מיזם בארץ". של מי היה הרעיון ואיך הוא התגלגל לביצוע? "זה התחיל בחזון של איש אחד - דובי מילר שפעל במשך שנים בנחישות ובהתמדה כדי לאתר מיזמי אנרגיה חדשניים, וגם כשרעיונות קרסו, הוא לא ויתר והמשיך עם החלום. בזכות הנחישות והיכולת האישית שלו לקדם דברים מול כל הגורמים הרלוונטיים, מהרעיון ועד לביצוע. בעזרת השם הטוב והקשרים האישיים שהצליח לצבור לעצמו במהלך השנים, המיזם הזה קרם עור וגידים". כיצד זה מתבצע בפועל ומה היחס שלכם מול חברת החשמל? "ראשית, הרפורמה בחברת החשמל הוציאה מהחברה את ניהול רשת החשמל, שנמצא כיום בידי החברה הממשלתית 'נגה'. לכן כשאנחנו מדברים על ניהול הרשת ואגירה – האחריות כבר אינה בידי חברת החשמל. שנית, אגירה שאובה נותנת מענה ישיר לשני האתגרים של ניהול רשת החשמל, שמבוססת על תחנות כוח גדולות שעובדות ביום ובלילה באותו קצב ובאותה עוצמה, מזהמות ומייצרות עודפים שהן אינן יכולות לאגור. כדי שהתחנות לא יקרסו מעודפי הייצור בשעות השפל (בלילה), מיזם 'אגירה שאובה' משתמש באנרגיה העודפת שהתחנות מייצרות לשאיבת המים בחזרה, מהבריכה התחתונה שנמצאת בשיפולי ההר, ליד קיבוץ רשפים – אל הבריכה העליונה שנמצאת על ההר. בשעות השיא (ביום) נפתח הברז בלחיצת כפתור, המים נופלים בחוזקה דרך פיר ענק לבריכה התחתונה, ומפעילים טורבינות שמייצרות חשמל. באופן זה המיזם מגבה את הרשת ומייצר עבורה חשמל בשעות השיא". "האפשרות להפנות את החשמל העודף לשאיבת המים במיזם שלנו, כך שבשעת מחסור יהיה אפשר להשתמש בחשמל שמיוצר כאן - מסייעת מאוד לניהול רשת החשמל. מכאן ברור שככל שיהיו יותר מיזמים של אגירה שאובה, הדבר יקל מאוד על ניהול הרשת כולה וייעל את העבודה הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט של זיהום האוויר". הכלי הפופולרי ביותר לאגירת אנרגיה הוא הבטרייה המוכרת לנו, אך הליתיום שממנו הבטרייה מיוצרת הוא משאב הנמצא ברובו במכרות בבעלות סינית. התלות במתכת אחת בבעלות מדינה אחת, דומה מאוד לתלות שהייתה לעולם במדינות מצומצמות השולטות בנפט. אז כעת מרוכזים מאמצים רבים, בארץ ובעולם, להשתחרר מהתלות בליתיום
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=