24 )3( 798 | עמודים עמוד נ וח בודקת גבולות מסע אישי אפרת שי רובנו מעבירים חיים שלמים בסביבה הדומה לסביבה שבה גדלנו. זה הגיוני וגם נוח. ההגדרה ל׳אזור הנוחות׳ היא מצב מנטלי, שבו אנו מרגישים שליטה מלאה בסביבתנו, ולכן רמות הלחץ והחרדהשלנו פוחתות וקלות לאיזון. אנחנו מכירים את הגבולות בקהילות שבהן אנו חיים ויודעים היכן הם מתחילים ונגמרים. אלא שהישארות בתוך אותם גבולות, במקום הנוח והבטוח, תחשוף אותנו שוב ושוב לאותן חוויות ותכוון אותנו לדרך חשיבה מסוימת ומקובעת. ככלשהזמן עובר ואנו מתבגרים, קשה לנו יותר ׳לצאתמהקופסה׳ ולהגדיר מחדש את הגבולות שבהם אנו חיים. האזור הבטוח שלנו הופך להרגל, והרגלים, כמו שאומרים, קשה לשנות. לפני יותר משלוש שנים מצאתי את עצמי - אישה הנושקת לגיל ארבעים, אם לארבעה, שכמעט לא יצאה מהגבולות הבטוחים שלה. הגבול היחיד שעברתי בחיי היה המעבר מחיים ביישוב דתי (וזה לא דבר של מה ־דתי לחיים בקיבוץ שיתופי־קהילתי בכך - יש שיגידו שזו טלטלה של ממש, אבל יש גם שיגידו שבחרתי בחיים של נוחות...). ועדיין, ברמת חיי התרבות והקהילה, מדובר באורח חיים די דומה לזה שהכרתי, של קהילה קטנה, דתית אורתודוקסית בישראל. תכנית לכן, כשנחשפתי לפרסום של הסוכנות היהודית בדבר המיועדת לצעירים וצעירות יהודים מרחבי העולם, חשבתי 248 לעצמי שהינה, זו ההזדמנות שלי לצאת מאזור הנוחות ולאתגר את צורת החשיבה שלי בדבר הערכים שעליהם גדלתי.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=