עמודים - ביטאון הקיבוץ הדתי - סיוון-תמוז תשפ"ב

14 )3( 798 | עמודים עמוד נ וח כמתבגר וכצעיר בוגר התנועה, מצאתי עצמי לא פעם מואשם בציניות, שהרב שלי זה "הרב נוח". כוונת המלעיזים היא, שהרב שאתו אבחר להתייעץ, אם אבחר להתייעץ בכלל, הוא זה אשר יפסוק את מה שנוח לי לשמוע. הקנטה זו מגיעה מאותה משפחה של ביטויים כגון: "דתיים לייט", והאח שלו השאול מהסלנג הצבאי, "דתיים בלאי". כמובן, בכל דבר צחוק יש קורטוב של אמת, ואיננו בני חורין להתעלם מהקטרוג בלא חשבון נפש. ואמנם, דומני כי במקרה זה ראוי לשאול את עצמנו, האם ובאיזה אופן התפיסה הדתית של הקיבוץ הדתי אכן מכוונת אל "הרב נוח"? ברשומה זו ארצה לטעון כי עיון בדברים שכתב חבר קבוצת יבנה, צוריאל אדמנית ז"ל, לפני כמה עשורים, עשוי לשפוך אור על שאלה זו. דור דור ונבוכיו את עיקרי תפיסתו בנושא שלפנינו פורס צוריאל במאמרו שהתפרסם לראשונה 1 'התפיסה הדתית של הקיבוץ הדתי', ). בפתח מאמר זה מצהיר צוריאל: 1957 ב'עמודים' בשנת תשי"ז ( תורתנו היא תורת ה', תורת נצח, אך נתונה היא לקיומו של אדם – והוא משתנה. על כן דורש בה דור דור ודורשיו, דורש ומחדש. [...] לא זו בלבד שאנו רשאים להגדיר את מהותנו הדתית אלא אנו חייבים לעשות זאת. אי הבהרת היסודות משאירה מקום לפירושים מסולפים, שוני מתפרש כחוסר עקביות, והללו מביאים לידי הרגשת נחיתות. אין זה נכון כלל להעמיד את התפתחות הבנת התורה על המאמר 'אם ראשונים כמלאכים – אנו כבני אדם וכו''. גם בעסקי הרוח, הרי יפתח בדורו כשמואל .)85 בדורו (עמ' ,בתוך הזרם ונגדו כל הציטוטים להלן לקוחים מאסופת מאמריו של צוריאל אדמנית, 1 תל אביב תשל"ז. במאמר זה, כמו גם במאמריו האחרים, מדגיש צוריאל באופן שלא משתמע לשתי פנים כי התפיסה הדתית של הקיבוץ הדתי כוללת בתוכה, באופן אינהרנטי, את עקרונות החידוש ההלכתי. אפשרות החידוש מעוגנת בהכרה בכך שהתורה נתונה בידי האדם, אשר מטבעו משתנה מדור לדור, והרי הוא נתון בתוך מציאות משתנה התובעת ממנו להתאים עצמו אליה בכלל מישורי החיים, לרבות המישור ההלכתי. יוצא אפוא כי מקורו של החידוש איננו אלא בתחושת חוסר הנוחות שחש האדם בהבחינו בפער המתגבש בין ההלכה לבין המציאות. האדם התורני של צוריאל, כמעט מחויב לחוש חוסר נוחות זה, אם רוצה הוא להותיר את התורה נר לרגליו, תורת חיים. אך בד בבד, לצד החידוש, עשוי להיווצר חוסר נוחות נוסף. ללא הבהרת יסודותיו של החידוש, טוען צוריאל כי עלולה לקרום עור וגידים אי־נחת גדולה מאוד, הפוכה בתכלית מזו הראשונה. אי־נחת הזו היא ביטוי לחוסר הלימה בין ההלכה הפסוקה לבין זו הנהוגה, מבלי להכיר את שורש השינוי. משמע, כאשר השינוי מההלכה אכן תואם את מה שתיארתי לעיל בתור "הרב נוח". אם כן, בין חוסר הנחת מהחידוש לחוסר הנחת מהמצב הקיים הקופא על שמריו, מכריע צוריאל בעד החידוש. חידוש אשר מקורו בחוסר הנוחות, כותב צוריאל במאמרו 'דורנו מול שאלות הנצח', מקורו בכך שהמציאות מזמנת שאלות חדשות, ואלו מצריכות תשובות חדשות: 'אחת דיבר אלוקים – שתים זו שמעתי'. מול אחדות ה' עומדת שניות האדם. [...] דור דור ונבוכיו – דור דור ומוריו. מהותן של שאלות האמונה היא, שלעולם נשארות בבחינת שאלות נצח. התשובות שניתנו – הן תשובות שעה. [...] איני בא לחדש את הוויכוח אם תורתנו מכוונת בעיקר לפרט, אשר אותו היא רוצה לצרף ולתקן, או אם היא באה לתקן עולם במלכות שדי. יתכן שאין אחד קיים 'הרב נוח' או 'מרד קדוש'? על התפיסה הדתית של הקיבוץ הדתי בהגותו של צוריאל אדמנית קובי שטיין

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=