מרחבי עשייה ןויצע רפכ כפר עציון ״זמן לומר תודה״ – נותנים בחזרה לבית עידית זרביב מנהלת החינוך כפר עציון ילדי כפר עציון מקבלים במהלך שנות חינוכם החברתי את כל הטוב שיש לקיבוץ להציע. אבל לפני כמה שנים הרגשנו שמשהו חסר. הבוגר הממוצע שלנו אמנם אחראי וחזק, יוזם ואוהב את הקיבוץ והארץ, אבל הוא נמצא במקום של קבלה ולא במקום של נתינה. הקיבוץ נתפס כמובן מאליו והחינוך החברתי, ספינת הדגל, אינו מוערך כראוי. הרגשנו שצריך ללמד את הילדים להגיד תודה על הקיים. הפרויקט הראשון שבו התחלנו היה פרויקט י״ב. לפני שמונה (לכל כיתה בקיבוץ יש שם של ציפור) כיתת סוּפיתשנים בנתה מצפה בגבעת הסלעים המשקיף על הנוף. בנייה מסוג זה דורשת, בנוסף לעבודת הכפיים, אישורים מהנהלת הקיבוץ, התייעצות עם אנשי מקצוע, בניית תקציב ומסירות. הנערים והנערות, ביחד עם זוג המדריכים שליווה אותם, עבדו בימים ובלילות, השיגו תקציב ואישורים, והקימו נקודת חן מרגשת להנאת חברי הקיבוץ. זו הייתה מתנתם לקיבוץ שממנו קיבלו כל כך הרבה בשנות נעוריהם. ס' קוקו, שהיה ממובילי הפרויקט, משתף מהחוויה של בניית המצפה: ״רצינו לעשות פרויקט אחרי המון שנים שבהן הקיבוץ נתן לנו, השקיע בנו ועזר לנו לגדול ולהתפתח - רצינו לתת בחזרה לקיבוץ, להקים מקום שיהיה בו ערך מוסף לכל הקהילה. חשבנו על מקום שחשוב לנו, פינה שלא מגיעים אליה הרבה, שאנחנו אוהבים מאוד. בחרנו בגבעת הסלעים, שהיא פינה משמעותית גם היסטורית וגם יפה מאוד. כל אחד נתן כמה שהוא יכול, עבדנו כתף אל כתף. הגענו ישר מבית הספר עד שעות מאוחרות והיה לנו כיף לעבוד ביחד. והכי כיף זה לראות שאחרי שסיימנו את הפרויקט, כל כך הרבה אנשים מגיעים למקום הזה בזכות מה שבנינו״. הנתינה נותנת לאדם משמעות, תחושת שייכות וקשר. נוסף לכך, הפרויקט הוא זמן משמעותי מאוד שבו מבלה יחד כיתת י״ב, רגע לפני שדרכיהם נפרדות. במהלך העבודה על הפרויקט נבנים קשרים ומתחזקים קשרים קיימים. גם עבור המדריכים זוהי הזדמנות אחרונה לעבודת חינוך משמעותית רגע לפני שהם משחררים את הגוזלים, של מציאת החוזקות של כל אחד ואחת, וביטוי הכישורים למען הפרויקט המשותף, וחיזוק תחושת השייכות. מאז הפרויקט של כיתת סוּפית ועד היום, ארבע קבוצות נוספות סיימו את הפרויקט: כיתת 'סיס' הקימה מצפור בשיר השירים; כיתת 'ירקון' בנתה ספסלים מאבן לפינת קידושים; כיתת 'קוקיה' בנתה מגרש כדורעף באזור הספורט; וכיתת 'שְֹלָיו' הקימה בריכת מים באוכף. כל כיתה בחרה את הפרויקט המתאים לה ועבדה עליו בזמנה הפנוי, בנוסף על מטלות הלימודים. המדריכה לבי ברק, שליוותה כמה קבוצות פרויקטים, מוסיפה : ״אני חושבת שמאוד משמעותי שהם בוחרים ביחד מה לתת לקהילה שבה הם גדלו. וכל התהליך של הבחירה, מה לעשות ואיך, הוא חשוב ומשמעותי. הם לומדים במהלך הפרויקט מיומנויות חדשות והעבודה היא משותפת. זה נותן להם עוד ביחד, את היכולת ללמוד להחזיר בחזרה לקהילה או לכל דבר אחר. יש בזה קושי אבל זה נותן המון סיפוק וכיף. לדעת שקהילה שמחה בזה ומשתמשת בזה זה מספק. תחושת ההצלחה של מי שמצליח לעשות זו תחושת סיפוק. וכשמשהו נתקע או לא מסתדר, מתמודדים עם הבעיה ומתקדמים. אפילו כמה שנים אחרי יש להם עדיין תחושת אחריות על המקום. הפרויקט משאיר אותם משויכים לקיבוץ ונותן להם גאווה״. 1967 | 1943 שנת הקמה: נפשות 1030 | בתי אב 170 תושבים) 20+ חברים 87( משפחות 106 נקלטו בעשור האחרון ענפים מרכזיים: חקלאות, שטח מסחרי, תיירות מעורבות מיזמי בית אבשלום לאנשים עם צרכים מיוחדים קייטנה לילדים עם צרכים מיוחדים שבט יובל - לילדי צמי״ד מהאזור בריכה באוכף המוכתר. היה כיתת שׂלָיובשנה האחרונה בנתה להם חשוב לבנות דווקא שם, באזור מטעי הקיבוץ, במקום שהיו בו בשנה האחרונה הצתות, וזאת כדי לחזק את הנוכחות באוכף. וכך 'ברכת שׂליו' קיבלה, בנוסף לאמירת התודה לקיבוץ, גם ערך ציוני. אורן זרביב מכיתת 'שׂליו': ״החוויה הייתה כל כך משמעותית עבורנו, להתגבש ככיתה בקיבוץ ולעבוד כמעט כל יום, במשך קרוב לחצי שנה, בחפירות, ערבוב בטון וריצוף - זה כיף לא נורמלי! לראות לאט לאט את ההתקדמות שלנו עם הזמן, זו הרגשה עצומה! אנחנו החלטנו לקחת את פרויקט המתנה של י״ב צעד אחד קדימה. הרעיון של המעיין הגיע מהמדריך שלנו, עמית ויינר, שאגב בלעדיו שום דבר מזה לא היה קורה. התחושות לאחר מכן אלו תחושות שקשה להסביר. סיפוק, גאווה ותחושת שייכות לכיתה ולקיבוץ, וזה מעבר לכל הפידבקים החיוביים שקיבלנו מכל מי שנהנה מהמעיין. התחושה העצמית מספקת בעצמה״. מיה ועמית ויינר, המדריכים: ״הפרויקט היה גדול ובהתחלה האתגר היה בעיקר מול הקיבוץ והקהילה וגם מול החבר'ה - לתת להם הרגשה שהם מסוגלים ויכולים לעשות כל דבר, לטעת בהם אמונה! התהליך היה מורכב: איך ניגשים לפרויקט שכזה. זה דרש הסתכלות על התמונה הרחבה, יצירת ממשקים, ניהול משברים ועוד. במהלך העבודה הם למדו על עצמם ועל הקבוצה. כל תקופה היה מישהו אחר מהחבר'ה שניהל את זה. היו כמובן אתגרים, גם חברתיים, אבל הפרויקט הוא הבייבי שלהם והוא מייצר בהם חיבור וגאווה. הם נדהמו לראות כמה אנשים מכל הארץ הגיעו למקום שלהם, איזה כנפיים זה עשה, בן רגע. זה גידל אותם והעצים אותם כיחידים וכקבוצה״. בנוסף לפרויקט י״ב, במהלך השנים התפתחו עוד כמה פרויקטים שקשורים לנתינה לקיבוץ: : פינת חמד בקיבוץ שהקים רן צור ז״ל, שיר השירים וילדי התיכון מאמצים אותה, עובדים בה ושומרים עליה. : בשנתיים האחרונות, בזכות גידול בכמות ילדי חודש ארגון הקיבוץ, גם בני עקיבא נכנסו למעגל הנותנים והמודים. ובמקום צביעת הקירות המסורתית, הסניף בוחר אזור בקיבוץ ומשקם/ משפץ/ מרענן אותו. כבר התחילה לחשוב על רעיונות לפרויקט הסיום תנשמתכיתת שלה ואנחנו בטוחים שלא נתאכזב. ועכשיו פנינו לפרויקט הבא - יציאה החוצה. מפגש / היכרות / נתינה למי שנמצא סביבנו ולא רק לקיבוץ פנימה. שנזכה. הבריכה באוכף המוכתר ״אני חושבת שמאוד משמעותי שהם בוחרים ביחד מה לתת לקהילה שבה הם גדלו. וכל התהליך של הבחירה, מה לעשות ואיך, הוא חשוב ומשמעותי. הם לומדים במהלך הפרויקט מיומנויות חדשות והעבודה היא משותפת. זה נותן להם עוד ביחד, את היכולת ללמוד להחזיר בחזרה לקהילה או לכל דבר אחר״ (לבי ברק) 10 )2( 800 | עמודים 11 ניסן תשפ"ג
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=