31 טבת תשפ"ו 'ֶָׁ ִּמִיָמָה ְמְשִׁי ַת ָנ � 'תֹּו ַֹרַת ה' ת ומית פיאמ טה הרבנית וידוי אישי: בצעירותי לא אהבתי הלכה. כשהייתי נערה חשבתי שהלכה היא אוסף מיושן, מקובע ומשעמם של הגבלות. גם כשהתחלתי ללמוד תורה והבנתי את הערך המופלא של קבלת עול מלכות שמיים, עדיין לא חיבבתי את התוכן המעשי של ההלכה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתפעלתי מההלכה. זה היה לפני תשעה באב, כשלמדתי עם חברות 'בית יוסף', אולי בפעם הראשונה, והדיון על גדרי איסור לימוד תורה בתשעה באב שבה את ליבי. מה הופך לימוד תורה למשמח? השאלה הזאת מיתרגמת להגדרת גבולות המותר והאסור בתשעה באב. ופתאום ראיתי את החוכמה, היצירתיות, העומק של תרגום מחלוקות רעיוניות למעשים ממשיים. הקסם התחיל: למדתי שההלכה מספרת לנו סיפור שהולך ונמשך, סיפור של התגלות התורה לעולם, והוא תמיד מרתק ומתחדש. ההבנה הזו האירה לי את לימוד 'יורה יורה' במדרשת עין הנצי״ב, ואת ההתחלה המהוססת של כתיבת תשובות הלכתיות באתר השו״ת 'משיבת נפש: נשות תורה עונות כהלכה'. זהו אתר שהוקם על ידי ארגון 'רבני ורבניות בית הלל', ובו רבניות משיבות לשאלות הלכתיות בכל התחומים. התחלתי ככותבת ב'משיבת נפש', צמחתי לניהול האתר, והיום אני מנכ״לית ארגון 'רבני ורבניות בית הלל'. לאחרונה זכיתי לערוך את הספר הראשון של תשובות הלכתיות מאתר 'משיבת נפש', יחד עם חברתי הרבנית רחל ריינפלד־ וכטפוגל. מעבר לכך שהספר 'משיבות נפש' מהווה נקודת ציון משמעותית במהפכת לימוד התורה של נשים, הוא פשוט ספר מועיל וטוב. יש בו מעל שמונים תשובות הלכתיות בנושאים מגוונים ורלוונטיים. מעולם לא הייתה כתיבת הלכה נשית בהיקפים כאלה ובמגוון כזה. כשחז״ל רוצים להאיר את ערך לימוד ההלכה, הם דורשים את מילותיו של חבקוק הנביא: '״הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ״ (חבקוק ג, ו) - אל תקרי הליכות אלא הלכות' (בבלי, נידה עג, ע״א). בהקשר המקורי של המילים הללו בחבקוק, הן מתארות בכלל את התגלותו של הקב״ה – התגלות שהיא סוערת ומפחידה, מפוצצת הרים ומזרה אש, התהלכות ה' בעולם במורא גדול. אך חז״ל דורשים כל זאת על לימוד ההלכה, שהוא לימוד כל כך מינורי ושגרתי וחסר סערות. מדוע? נראה שהאמירה היא כי אמנם אין לנו התגלות של ה' באש ובאימה, אבל יש לנו הלכה. כאשר אנו מוקפים בהלכות על כל צעד ושעל, אנחנו חווים התגלות. ה' נמצא במקום שבו שומרים את מצוותיו. לכך נועד ז'אנר השו״ת. שאלות ותשובות הלכתיות הן הדרך שבה ההלכה צומחת וממשיכה לחיות. במקום שבו מציאות חיים חדשה ניצבת מול התורה העתיקה, יש שאלה הלכתית ובמקום שבו התורה העתיקה נענית למציאות החדשה ומגיבה לה, יש תשובה הלכתית. כך נוצרת הלכה חדשה, שנובעת מהקודמות לה אך גם מחדשת אותן, וכך נמשך והולך מתן תורה אל תוך העולם ועל פני כל הדורות. כשאני מחזיקה בידי את ספר השו״ת החדש, אני שואלת את עצמי מי הכותב שלו. ברור שהתשובות נכתבו על ידי הרבניות, אולם הרבניות רק הגיבו, כתבו תשובות לשאלות שהופנו אלינו לאתר 'משיבת נפש'. לפיכך, מי שלמעשה כתבו את הספר וקבעו במה הוא יעסוק, הם השואלים והשואלות: נשים וגברים שאני לא מכירה, שאיני יודעת עליהם דבר מלבד שאלה הלכתית שהפנו אלינו ושפתחה לנו צוהר צר לעולמם, להתלבטויותיהם ולמצוקותיהם: החיילת ששואלת אם מותר לה לצאת מהבסיס בליל שבת לצורך תפילה; הכלה שרוצה שאחותה תברך בחופתה; האיש שאשתו מרוחקת ולא יודע איך להתמודד; האם שמתלבטת לגבי שירה של בתה בבת המצווה ועוד רבים – כל אלה פתחו פתח והזמינו את התורה להיכנס לחייהם, ואנחנו המשיבות היינו שם לענות בשם התורה ולתת תורה למבקשים. וכך יחד, התורה גדלה. ׁיבַת נָפֶשׁ' (תהלים יט, ח) - אמרו חז״ל: � ִמִימָה מְש � ' ֹּוֹרַת ה' ת 'אימתי היא משיבת נפש? בשעה שהיא תמימה', כלומר שלמה (ירושלמי, ברכות פ״ה). תורה שנלמדת ומתפתחת רק על ידי גברים, כנראה אינה שלמה. יש ללמוד תורה משתי העיניים שלנו, הגברית והנשית. גם אם גברים יפסקו בכל תחומי התורה ונשים יתגדרו בהלכות מסוימות בלבד (כגון טהרת המשפחה) - יש בכך פגם, בעיניי. אנו זקוקים לתורה משיבת נפש, ולשם כך עליה להיות שלמה - נלמדת בשלמותה על ידי החברה האנושית השלמה, הכוללת נשים וגברים. הספר 'משיבות נפש' מציב על מדף בית המדרש קולות נשיים הלכתיים רעננים ומשמחים, המוסיפים עוד נדבך לתמימות התורה. ממצפה נטופה, ומית פיאמ טה הרבנית בת קיבוץ מגדל עוז, היא מנכ״לית ארגון 'רבני ורבניות בית הלל' ומלמדת במדרשת עין הנצי״ב. : ית ת הלהל לת היים י ת 2025 , ידיעות ספרים ל ה דף
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=