26 )3( 806 | עמודים ״אעירה שחר״: היום שאחרי המלחמה החבילות שילמתי לסוהרים בעבור מוצרים שהם קנו עבורי בחוץ, מוצרי מזון בסיסיים ובעיקר סיגריות. התנאים השתפרו. פלש צה״ל לחצי האי 1956 בנובמבר 5 באוקטובר ל־ 29 בין ה־ סיני וכבש אותו במבצע קדש, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. הסוהרים באו לבקש סיגריות בשביל שבוי ישראלי חדש, והסוהר פלט שהוא טייס ישראלי. לי כבר היה קיר מלא סיגריות ששלחו לי מהארץ. הגשתי להם חפיסה. מהחפיסה השנייה שהתכוננתי לתת, הוצאתי סיגריה אחת, רוקנתי ממנה את הטבק לאט לאט והשחלתי לתוכה פתק ובו דברי עידוד לטייס, לבסוף תחבתי מעט טבק לקצה הסיגריה. הקדשתי למשימה המדוקדקת שעה ארוכה בלילה, כי היה לי חשוב לעודדו ולחזקו. הרגשתי מחויב למשימה, ורווח לי כשנודע לי שהוא קיבל את החפיסה ומצא את הפתק. בכל פעם שהייתי עובר ליד התא שלו, כשהוליכו אותי במסדרון, הייתי שר בעברית. שבויים מצרים, ידעתי שזה 5,000 מרגע ששמעתי שנתפסו עניין של שבועות עד שנשוב. תמיד תליתי תקווה בחילופי שבויים, לאור ניסיון העבר. והעובדה שיש טייס שבוי דרבנה את השחרור של כולנו. במכתבי לצִלה ביקשתי שתבוא לפגוש אותי, כשאחזור מהשבי, כשהיא לבושה בשמלה הירוקה. כעבור זמן מה העבירו את הטייס הישראלי לתא שלנו, וכך זכינו להכיר את יונתן אטקס, הטייס הישראלי שנפל בשבי המצרי במבצע קדש. לאחר יירוט מטוסו נפגע קשה ברגלו, איבד דם סיפור השבי מעולם לא נגמר. מדי פעם עולים וצפים זיכרונות, שאלות, תובנות ולפעמים – גם סיוטים. אני מודע מאוד להיותי אדם עצמאי; איני תלוי עוד בקפריזות של סוהר, שיכול לסטור לי בבוקר עם פתיחת הדלת, ויכול לחייך אליי – כרצונו, בלי שאבין מדוע. כשאני מתעורר בבוקר אני מודה לאלוהיי על היותי אדם חופשי החי במדינה חופשית יהושע וצילה ביום חתונתם, חודשיים לאחר החזרה מהשבי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=