15 טבת תשפ"ו המחלמה ירחאש המחלמה שיח קצר, חד ולא רגשי, יכול להיות מתאים ואף רצוי אצל מפקד בפעילות מבצעית, אך בשעת ההשכבה של ילדים רכים, אותו סגנון דיבור עלול להיתפס כמפחיד, מרוחק ומבלבל. האתגר מתחיל כשהתגובה שנועדה להציל אותנו בטווח הקצר, מתקבעת והופכת לבעיה בפני עצמה. כשההקשר משתנה באופן תדיר, קשה לנפש להתכייל על התדר הנכון. מקובל לחשוב על אירוע טראומטי כעל אבן שנזרקת למים ומייצרת אדוות. לעתים קרובות, האדוות הן מעגלים של אנשים שנפגעו בדרגות שונות: בני ובנות הזוג, המשפחה, הסביבה הקרובה, מקום העבודה והקהילה שבה חי האדם. לתגובות של הסביבה לנפגעי הטראומה יש חשיבות מכרעת בתהליך השיקומי. הידע המחקרי והקליני העדכני מדגיש את מרכזיותה של תמיכה חברתית, ובייחוד תמיכה זוגית ומשפחתית, בהתאוששות מאירוע טראומטי. אם בעבר, נפגעי טראומה רבים, ובפרט חיילים, היו עוברים את התהליך הנפשי בחדר טיפולים סגור וחוזרים לבית שאינו שותף למלחמה שהייתה, או למלחמת השיקום — כיום ההבנה היא שיש ערך גבוה לעבודה משותפת עם בני הזוג, ההורים והילדים. התייחסות מקצועית וחברתית למשפחה כיחידה המתמודדת יחד, היא בעלת פוטנציאל משמעותי לצמצום רמות המצוקה ולהגברת הרווחה הנפשית, לצד ההתמודדות המאתגרת. מאז שבעה באוקטובר נחשפנו לסיפורים קשים מנשוא בקרב אזרחים וחיילים. על אף התוכן הקשה, לפעמים נדמה שקל לנו יותר לחשוב על מי שחוו אירוע מובהק כמו פציעה קשה או אובדן ברור - סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף, וש'היום שאחריו' נראה מוחשי יותר, גם אם המסע ארוך וכואב. לצד זאת אני מבקשת להפנות את המבט אל מקרה נפוץ לא פחות: חיילים שנלחמו בשנתיים האחרונות, ישנו בבוץ, טיפלו בכלים, נחשפו לידיעות מודיעיניות משמעותיות או טיפלו בנפגעים, היו עסוקים בפעילות מבצעית חשובה והרואית יום אחר יום באופן סיזיפי, חלקם נחשפו לאירועי קצה ברורים, וחלקם אם בעבר, נפגעי טראומה רבים, ובפרט חיילים, היו עוברים את התהליך הנפשי בחדר טיפולים סגור וחוזרים לבית שאינו שותף למלחמה שהייתה, או למלחמת השיקום — כיום ההבנה היא שיש ערך גבוה לעבודה משותפת עם בני הזוג, ההורים והילדים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=