10 )3( 806 | עמודים ״אעירה שחר״: היום שאחרי המלחמה לבין התפיסות האוטופיות של התנועה הציונית, ובתוכה של תנועת תורה ועבודה, הולך וגדל. במצב זה, כיצד לא ניפול לייאוש? איך נתמודד? גם כאן נוכל להיעזר באמצעים שנהגו רבותינו בתנועה ומחוצה לה. אבקש להצביע באופן טיפולוגי על שלוש דרכי התמודדות שהציבו דמויות מן העלייה השנייה, ואציין בקצרה כיצד נוכל לשאוב מכל אחת מהן קריאת כיוון: , בכתיבתו הספרותית (להבדיל אולי מזו יוסף חיים רנר העיתונאית), התווה דרך של משיכה בעול, למרות הייאוש הגובר. נוכל לאמץ דרך זו בהתמודדות עם השכול, במקום גיוס השכול לטובת אידיאולוגיה, שכן תפיסה אידיאלית ראויה ככל שתהיה, לא תוכל להשיב את שאבד. הציב את האידיאל כמשיק הר רהם י ח הכהן ו למציאות הריאלית וכמשפיע עליה, מעין קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. הוא הנחה אותנו לא לתור אחר שלמות אלא לפעול להשתלמות ולשיפור מתמיד. דרך זו מתאימה לעמידתנו אל מול ההרס בחומר וברוח, בדרך של בנייה מחדש בצורה מיטבית ככל האפשר, גם אם אנו יודעים שהתוצאה לא תהיה מושלמת. בכתיבתו, היטיב למזוג יחד הזדהות ואמפטיה י גנון״ש לפגמים האנושיים לצד ביקורת נוקבת, מזיגה שהתאפשרה הודות לשימוש שלו בחוש הומור ואף בציניות. משולש זה של אהבת הבריות, ביקורת נוקבת וחוש הומור, עשויים להיות כלי בידינו להתמודדות עם החברה הקלוקלת ותחלואיה. משלוש הדרכים הללו, אבקש להרחיב מעט את הדיבור ביחס לחוש ההומור של עגנון. הומור קשור לרוב למבוכה. המרכזיות של המבוכה בקומדיה בולטת במחזות, בספרים, בסרטים ובסדרות, משייקספיר ומולייר דרך אפרים קישון ושייקה אופיר ועד סרטי קולנוע בימינו כגון 'הבלתי רשמיים' ו'הערת שוליים'. תחושת המבוכה של הצופה או הקורא נובעת מהזדהותו עם דמות שהסתבכה בשל חולשה אנושית מצויה. כאשר היחס לדמות המסתבכת הוא יחס של ניכור ושנאה, לא נוצרת הזדהות ועל כן גם לא מתרחשת מבוכה קומית. מול מעשים שאינם ראויים, אפשר להגיב בחומרה, בניכור ובשיפוטיות, ולהטיף כי האחר הוא שנגוע באותה תכונה שהביאה אותו לרוע. לעתים זו אכן תגובה הכרחית, שכן היא מבדלת אותנו מהרוע, מגִנה עלינו מפניו ויוצרת עבורנו סטנדרטים מוסריים מסוימים. אך הסכנה בדרך זו היא כפולה – ראשית, היא מבדלת אותנו לא רק מן החטאים אלא גם מן החוטאים, וגורמת לנו לדמיין שהם הרוע המוחלט, אף על פי שהם בני אדם כמונו ובשר מבשרנו; ושנית, היא יוצרת בנו מחשבה שאנחנו עצמנו נקיים מחולשות אלה, ובכך מחלישה את חוש הביקורת העצמית שלנו. לעומת זאת, כוחו של ההומור טמון בהצפה מבוקרת של החולשות שלנו כבני אדם. פעמים רבות, הסתכלות הומוריסטית מאירה עבורנו את ההכרה שגם אנו נגועים באותה חולשה או דומה לה. הכרה זו מאפשרת ביקורת מתוך הזדהות, הנובעת מהמצע המשותף של המצב הקיומי של אדם עלי אדמות. ֵנֵיכֶם״ (שמות כ, טז) – � ּהְיֶה ְִרְאָתו עַל פ � ״ ַּבַעֲבוּר ת יר תו זה ושת נים. מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דבחדש, ט בדרשה קצרה זו מלמדים אותנו חז״ל עיקר חשוב: בלי בושה, אין יראת ה'. הבושה והמבוכה שלנו ביחס לחולשותינו, הן שמאפשרות לנו לפנות מקום לקב״ה בחיינו, והן נחשפות באמצעות ההומור. מתוך כך יכול להיפתח הפתח לתיקון, שמאפשר חשבון נפש, בגוף ראשון יחיד ובגוף ראשון רבים. , מראשי ישיבת מעלה גלבוע דוד ביגמןהרב וחבר קיבוץ מעלה גלבוע. נשוי לאריאלה, אב״ד של הבית הדין הבין־לאומי לענייני אישות. כוחו של ההומור טמון בהצפה מבוקרת של החולשות שלנו כבני אדם. פעמים רבות, הסתכלות הומוריסטית מאירה עבורנו את ההכרה שגם אנו נגועים באותה חולשה או דומה לה. הכרה זו מאפשרת ביקורת מתוך הזדהות, הנובעת מהמצע המשותף של המצב הקיומי של אדם עלי אדמות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=