תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עצים לא קשורים

23/02/2009
עמודים שבט תשס"ט (730) 4
עצים לא קשורים

"למה לא כורתים את העצים האחרים שבשדרה? הם לא מתאימים בכלל..."
סיפור על שלושה עצים לא קשורים
שקשורים להיסטוריה, לאדמה ולאדם


בשדרת התמרים, מול הבית שלי, תקועים שלושה עצים לא קשורים. אין לי מושג מאיזה סוג הם, אבל הם בטוח לא תמרים.
הם עומדים שם, גדולים ומגושמים כאלה, עם צמרותיהם המזדקרות חריגים בתוך השדרה המסודרת, שאת ענפי תמריה גוזזים בכל תקופת זמן.
אני לא יודעת למה הם שם, אבל נראה לי שעדיף שנשאיר אותם.

***
חבורת הבחורים יצאה מן הטירה, "לבדוק את השטח..." הם אמרו.
החבורה ירדה מזרחה, לכיוון הגלעד, בדרך המאובקת, עד שראו משהו גבוה עומד במרחק.
בצל הארוך של המשהו לא ניתן היה לטעות.
"זה עץ", מישהו אמר.
"כן", הנהנו כולם, "עץ".
שום דבר סביב העץ לא רמז על הימצאו - אדמה יבשה ומהבילה ואוויר חם שעומד ולא זז.
ובכל זאת- הוא עמד שם. נראה כמו ברוש. כאילו יצא היישר מיערות אירופה.
"מעניין איך הוא הגיע לפה?" תהה מישהו.
"אולי הוא יעזור לנו בהמשך..." הוסיף המעשי.
"מה יועיל?!" צחקו כולם, ואחד מהם הסתובב אחורנית, אל הנוף שמאחוריהם.
הטירה כבר לא נראתה.
"נראה לך שהיישוב יגיע לפה בכלל?"
הם מחו את הזיעה ממצחם, והתחילו לחזור.
רק אחד, נשאר והמשיך להביט.
לאחר חצי דקה הוא פלט לעצמו - " עצים. לא עץ, עצים."

***

"אז איך מצאת את המקום הזה בכלל?" אמר ילד אחד לשני, כשבעט לעברו את הכדור.
"סתם", ענה השני כשמסר את הכדור בחזרה. "יצאתי לטיול מחוץ לקיבוץ, וראיתי את העצים. ישר ידעתי שזה יהיה מקום... לשחק".
"כן, זה באמת... ", הילד האחר התלהב, "אבל...", הוא קימט את פניו, "המטפלות הרשו לך לצאת מהקיבוץ? אתה יודע, ההפצצות...".
הילד הביט בבוז בחברו השואל. "לא אכפת לי מהם...", הוא אמר. "ברחתי".
"חוץ מזה," הוא הוסיף, "אח שלי אמר ש..."
שריקה חזקה נשמע לפתע, ושני הילדים נעצרו לרגע.
אחד מהם ידע מה לעשות, הוא רץ עם הכדור אל העצים, וחברו נשאר במקומו, משותק.
"בוא!", צעק הילד לשני, "בוא כבר, לפה!"
הילד האחר התעורר מקיפאונו. הוא רץ אל העץ והסתכל אל חברו בפחד נורא.
שניהם שמעו את השריקה, את התעופה ואת הפיצוץ - שהיה ממש לידם.
ההדף היה אדיר, והעפר התעופף מסביבם.
כשפקח אחד הילדים את עיניו, חברו שכב כמה מטרים ממנו, על העפר.
"אתה בסדר?" הוא שאל בפחד. ולא הייתה תשובה.
"אתה בסדר?" הוא צעק, וקולו הדהד בשדות.

***

שניהם הלכו לאורך השדרה הארוכה, חולפים על צילי התמרים ועל צילי העצים האחרים. עם כל צעד הם התקרבו אל בית הקברות והתרחקו מהמקום הנורא ההוא, ומהחבר שהשאירו שם. הם שתקו - כי מה כבר אפשר להגיד? - עד שרגע לפני סוף השדרה, אחד מהם פתח את פיו.
"אתה יודע מה הכי הורג אותי?", הוא אמר בקול שבור.
חברו ניסה להגיד משהו, אבל הוא השתיק אותו ונענע את ראשו בחוזקה.
"לא, תקשיב", והוא המשיך - "יש לו..." - והוא בלע את רוקו והתחיל שוב - "היו לו שלושה ילדים. שלושה. ואני? אני לבד".
"אז למה?" הוא פנה אל חברו, כמעט מתחנן, "למה הוא ולא אני?", והוא התיישב ליד העץ המוזר, טומן את ראשו בין ידיו.

***
כשהגיע אלינו אורח, הוא נעץ מבט בנוף שמול הבית שלי ושאל: "למה לא כורתים את העצים האחרים שבשדרה? הם לא מתאימים בכלל...".
ככה הוא קבע.
ואני, רק רציתי להגיד לו שהם פה מזמן, ושאי אפשר להוריד אותם ככה, אחרי שהם ראו הכול. אבל בסוף לא אמרתי לו כלום.
בכל זאת, אורח.






חסר רכיב