תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

17/02/2021
ה' באדר תשפ"א, 17.2.2021
גיליון מס' 748
פרשת תרומה
בין יחיד לרבים
מאת חיימי הופנברג, שלפים


פרשת תרומה נפתחת בציווי למשה לתת הנחיה לבני ישראל: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (כה,ב). מטבע הדברים הציווי שנאמר לעם הוא בלשון רבים: "ויקחו". וכך עד סוף הפרשיה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה, ח). הציווי האחרון בפרשיה זו הוא בלשון משתפת: "וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (כה, ט) - אתה והעם. עד כאן הציווי הכללי על המשכן. כעת מתחיל הפירוט. הציווי הראשון הוא על בניית ארון העדות וגם הוא פותח בלשון רבים: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן", אבל מיד אחר כך עובר הציווי ללשון יחיד: "וְצִפִּיתָ, וְיָצַקְתָּ, וְעָשִׂיתָ, וְהֵבֵאתָ, וְנָתַתָּ..." וכך בהמשך עד תום הפרשה: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים... וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן... וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב... וְאֶת-הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה... וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים ... וְעָשִׂיתָ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ... וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן..."

כעת ניתן לשאול שתי שאלות:
א. מדוע רוב הציוויים על המשכן הם בגוף שני יחיד, למשה, ולא בלשון רבים לכל העם, כפי שפתחה הפרשה?
ב. בכל זאת, אם כך הם הדברים, מדוע הציווי הראשון על הארון הוא בלשון רבים?

נענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. בלשון הכתוב, ובעצם גם היום, פרויקט נקרא על שם המנהל שלו. לדוגמא, שלמה בונה את המקדש: "וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת-הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ" (מ"א, ו', י"ד). ברור שמלאכת הבניה העסיקה עשרות אלפים אבל הבניה נקראת על שם היזם, המממן, האחראי. כך גם בבניית המשכן ההנחיה היא למשה כי הוא מנהל הפרויקט. הדבר בולט במיוחד בסוף פרשת פקודי כאשר משה מקים את המשכן: "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת-הַמִּשְׁכָּן" (מ,יח), כשברור שפיזית לא הקים אותו לבדו. אמנם, בסופו של דבר המשכן נבנה לשימוש העם ובשבילו ואינו פרויקט פרטי של משה (כמו הארמון של שלמה, למשל) ולכן ברור שבפתיחת הדברים צריכה לבוא הנחיה ציבורית: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה,ח).

ומה עם הארון?

ניתן לומר שיש כאן שלוש סיבות לכך שהכתוב פותח את הציווי על הארון בלשון רבים:

א. מבחינה סגנונית יש כאן מעבר הדרגתי מלשון רבים ללשון יחיד. לשון הרבים גולשת גם אל הציווי המפורט של המשכן אך משם האחריות עוברת למשה.

ב. ארון העדות הוא לב המשכן "אֲרוֹן בְּרִית ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים" (ש"א, ד',ד') ולפחות בציווי על עשייתו יש שיתוף לרבים.

ג. בתפקיד של ארון הברית יש גם צד המיוחד למשה: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כה, כב).

דווקא בגלל השימוש של הארון במציאות שיכולה להתפרש כמיוחדת למשה, יש צורך לפתוח בלשון רבים ולהבהיר שהארון הוא ציווי לכולם.

הדברים הללו מעוררים מחשבות על תפקידו של המנהיג ועל הפער בין האישיות הפרטית של המנהיג כאדם יחיד, לבין האחריות הציבורית שלו - העובדה שיש רבים שהוא מייצג, שעומדים מאחוריו ושעליו לדאוג להם.

מצד אחד עומד המנהיג ואומר "אני עשיתי", ויש לכך הצדקה כי הפרויקט נקרא על שמו אם הוא ניהל אותו. מצד שני - הרי בסופו של דבר אנשים רבים שותפים לכל פרויקט והוא נעשה לטובת הרבים, אם כך יש להזכיר להכיר ולהוקיר גם את חלקם. אולי ניתן ללמוד מסגנונות הציווי על בניית המשכן, שניתן למצוא דרך ביניים שבה יש מקום לאישיות של המנהיג ולאחריות שלו, יחד עם ההבנה שאין מנהיג ללא מונהגים, ושמעמד המנהיג נובע מכוחו של הציבור שהוא עומד בראשו, שהציבור הוא המרכז, העיקר והראשון בכל פרויקט לאומי.

כבר אין לנו ציוויים ישירים מן האל ואין לנו מנהיג כמשה, אבל ללמוד מן התורה עדיין אפשר...

חיימי הופנברג, מורה לחינוך מיוחד בבית ספר שק"ד דרכא בשדה אליהו, מתגורר בשלפים. אב לשלושה וסב טרי.




כדי לקבל דף פרשת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב