תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

28/10/2020
י' בחשון תשפ"א, 28.10.2020
גיליון מס' 732
פרשת לך לך
קידוש שם ה' במשימה
מאת הרב יוסף סלוטניק, מעלה גלבוע

בפרשת חיי שרה (בראשית כד, ז), כאשר אברהם שולח את עבדו למצוא אישה לבנו יצחק, אברהם מתאר את יציאתו הראשונה לארץ כנען באומרו "ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת". תיאור הא-להים כא-להי השמיים מפתיע כי אברהם עצמו באותה שיחה מתאר את א-להים אחרת "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵא-לֹהֵי הָאָרֶץ" (שם פסוק ג'). רש"י במקום מצטט את המדרש העומד על מתח זה:

ה' א-להי השמים אשר לקחני מבית אבי ולא אמר וא-להי הארץ, ולמעלה אמר (פסוק ג) ואשביעך בה' א-להי השמים וא-להי הארץ. אמר לו עכשיו הוא א-להי השמים וא-להי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה א-להי השמים ולא א-להי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ.

המדרש רואה את השינוי כנעוץ בפועלו של אברהם. לפני בואו של אברהם לארץ כנען, הקב"ה היה א-להי השמים בלבד. אין זה אומר שהקב"ה לא "ביקר בארץ" שהרי אנו שומעים שהקב"ה "מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם" (ג,ח), או בוחן את מגדל בבל "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" (יא, ה), אך הכוונה היא שנוכחותו של הקב"ה מוגבלת בהכרה של בני האדם. אברהם מזהה שינוי באנשים שסביבו המכירים בנוכחותו של הקב"ה, אך יתירה מכך הוא קובע שהשינוי התחולל בעקבות פועלו שלו עצמו! המדרש אינו מבאר כיצד אברהם הצליח לעורר שינוי זה ודומני שיש למקד את הדברים בשני מוקדים שונים.

הראשון הוא ביצירת תשתית לעבודת ה'. אברהם מרגע הגיעו לארץ כנען הולך ממקום למקום וקורא בשם ה'. "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה ... וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'." (בראשית יב, ו-ח) "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי. אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה'". (בראשית יג, ג-ד) "וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'" (שם פסוק יח). הקריאה בשם ה' אינה רק צורת תקשורת בין אברהם והקב"ה, אלא יצירת מרכז רוחני המשפיע על כל סביבתו. חז"ל העצימו רעין זה במדרשים על אברהם אבינו אשר כילד שיכנע את הלקוחות של אביו להפסיק לקנות פסלים, בתיאורים של אברהם המלמד את אורחיו לברך ברכת המזון או בקביעה ש"אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים". מדרשים אלו תופשים את אבהם כמורה רוחני היוצר במקומות שונים בארץ ובעולם, מרכזים רוחניים של אנשים עובדי ה'.

אך יש צורה אחרת של יצירת מודעות במציאותו של הקב"ה בעולם, וזאת לא דרך תקשורת עם הקב"ה אלא דרך התנהגות ערכית מוסרית הנובעת מכך שהאדם הוא עובד ה'. אולי הדוגמא הבולטת ביותר לכך מצויה בתיאור אברהם היוצא למלחמה:

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן... וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ... וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם. (בראשית יד, טו – כד)

במלחמה זו יש שלשה צמתים בהם ניכר פועלו הדתי מוסרי של אברהם. הראשון בעצם היציאה למלחמה. הדאגה המשפחתית ללוט, שעזב אותו ועבר לסדום, היא המניע למלחמת ההצלה לה יצא אברהם. לא רדיפת הבצע או תאוות השלטון אלא הרצון לעזור ולסייע לבן משפחתו הנתון בצרה. המפגש הדתי עם כהן לאל עליון כאות לניצחון, מהווה את הכרה בכך שהניצחון אינו אירוע ארצי אלא מושפע מהרצון הא-לוהי וזהו הצומת השני. הצומת השלישי הוא הסירוב לקחת את השלל כאות מחאה דתית לריקבון המוסרי של אנשי סדום. מהלכים אלו מוציאים את הקב"ה מתוך מקום המזבח ומעבירים אותו למרכז ההוויה האנושית – השיח בין בני האדם. אברהם קובע שאדם דתי אינו נמדד רק ברגע הקרבת הקרבן, או בזמן התפילה בבית הכנסת, אלא בשאלה האם הוא מצליח לפעול בתקשרות עם הקב"ה גם בזמן הקרב ובחלוקת השלל.

דברים אלו יפים ונכונים בכל עידן ועידן, אך דומה שיש להם השפעה מיוחדת בימי הקורונה. כבר איננו ספונים בבתי כנסת, והמוקד הרוחני כבר אינו מאופיין בצורה חדה וברורה, ומכאן שיש חשיבות עילאית להתנהל דווקא בחזיתות אחרות כעובדי ה'. ברצון לשמור על בריאות הקרובים לנו גם אם זה במחיר של הקרבה עצמית (הן של חוסר נוחות והן של פגיעה כלכלית), ובהוקעה דתית של אלו שאינם נושאים בעול של צרכי הרבים, גם אם רוממות א-ל בגרונם. בקיצור - מוטל עלנו ללכת לאורו של אברהם אבינו ולהנחיל את מציאות הקב"ה בעולם, הן ביצירת מוקדים דתיים של עבודת ה', והן בקידוש שם שמיים בעולם דרך התנהלות מוסרית וערכית.

הרב ד"ר יוסף סלוטניק, נשוי לאסתר ואב לחמישה, מתגורר במעלה גלבוע ומלמד בישיבת הקיבוץ הדתי.




כדי לקבל דף פרשת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב