נפלה בחלקי הזכות לסיים את ספר שמות ולנסות לעסוק בפרשיות ויקהל-פקודי. הנושא המרכזי בפרשות אלו הוא כמובן הקמת המשכן. על המשכן נאמרו ונכתבו כל כך הרבה דברים, שקשה יהיה לחדש. נעסוק במספר נושאים מרכזיים העולים בהקשר למקומו של המשכן.

בפרשת המשכן עולות מספר סוגיות: מהם תפקידיו כפי שמופיעים בכתובים? (שכינה, עבודה, מקום כינוס); מדוע הפירוט והאריכות המיוחדים גם בציווי וגם בביצוע, בפרוייקט זמני וקצר? האם המשכן הוא מלכתחילה או בדיעבד? בהקשר זה, מתי נצטווה משה על בניית המשכן: לפני חטא העגל או אחריו? סוגיה ענקית מתפתחת סביב שאלה זאת, שכן "אין מוקדם ומאוחר בתורה"; עולות גם כמה שאלות טכניות: מהיכן כל החומרים הנדרשים למשכן? האם הם היו בהישג יד?

אנסה למצוא דרך הכוללת בתוכה מענה (צנוע) לשאלות שאנו מתחבטים בהם.

ספר שמות הוא לדעת הרמב"ן ספר "הגלות והגאולה". הספר נפתח בירידת משפחת בני יעקב לגלות במצרים ומסתיים ביציאת מצרים, מעמד הר סיני ובניית המשכן.

הדרך מגלות לגאולה, ממשפחה ושבטים לעם, מחייבת עיסוק בפרוייקט גיבוש בקנה מידה גדול מאוד. הפרוייקט שנבחר הוא הקמת המשכן.

כדי להפוך את הקמת המשכן לנושא הראשון והמרכזי בו נבחן עם ישראל, הוא מקבל ממדים מיוחדים. קודם כל הוא מקיף צדדים טכניים מרובים. נבחר פרוייקטור משכמו ומעלה (בצלאל בן אורי), מוכשר ויצירתי מאין כמוהו (השאלה היא מה מרחב היצירתיות שנותר לו).

בהכנות להקמת המשכן ובאיסוף החומרים מעורב כל העם (תרומה).

סוגיה מרכזית בהקמת המשכן היא השאלה הרוחנית-דתית: בשביל מה נחוץ משכן, והאם המשכן הוא זמני עד הקמת מקדש הקבע בארץ? מדוע לבניית מאהל זמני ונודד צריך להשקיע כל כך הרבה כתיבה, דיבור ומשאבים? התשובה נמצאת בתוך הכתובים.

העיסוק הארוך והחוזר, הפירוט הרב והעמימות סביב עיתוי הציווי, הם התשובה. בני ישראל יוצאים ממצרים ומתכוננים להיכנס לארץ ישראל.

במבחן הראשון (אולי?) מסתמן כישלון. הכישלון בחטא העגל לא כל כך מפתיע והוא די מתאים למציאות. השפעת חטא העגל על מצוות הקמת המשכן היא שאלה שראוי לעסוק בה, אך היא לא משנה את ההסתכלות שאני מבקש להציע.

עם ישראל יוצא ממצרים ומתחיל להתגבש כעם. החוויה הראשונה כעם היא במעמד הר סיני, שם הוא מקבל תורה ומצוות.

היישום של תורה ומצוות בחיי היומיום, בא לידי ביטוי בהקמת המשכן.

הביטוי הלאומי של עם ישראל כעם העומד בזכות עצמו לאחר יציאת מצרים כולל - כניסה לארץ והתיישבות בה (חלוקת הארץ לשבטים), ובניית המשכן (או המקדש) שמסמנת את החיים הרוחניים-דתיים.

התוצאות בפועל משתבשות כתוצאה מתקלות: חטא העגל, חטא המרגלים וחטאים נוספים דוחים את הכניסה לארץ. המשכן, במקום להיות אוהל נייד קטן וקל לפירוק והרכבה, הופך למשהו שצריך להחזיק יותר ממאתיים שנה.

תכנית אלוקית, בניגוד לתכניות בני האדם, מצטיינת בראיה לכל הכיוונים. תכנית שחזתה מראש את הקשיים ואת הצפוי, מעמידה את המשכן כתשובה מתאימה.

כלומדי התורה שבכתב ובע"פ, עם המסורות והפרשנויות, יתכן ויותר קל לנו היום להבין את מה שנכתב לפני 3000 שנה, ולנסות למצוא דרכים גם להסביר זאת.