דוד (הפה) גולדשמידט ז"ל

נולד: כ"ב באייר תרפ"א  30.5.1921

נפטר: כ"ה באייר תשס"א 30.5.2008

סעד

 

"אשרי איש שמח בחלקו ואכל לחמו ביגיע כפיו" (בן סירא; מ') – כזה היה אבא שלנו: שמח בחלקו: באמא, אהבת חייו, שטיפלה בו במסירות אין קץ, ב-11 הנכדים וב-23 הנינים שהיה כה גאה בהם ובחתנים ובכלות שנוספו למשפחה. עם כל נכד ואחר כך נין שנולד - תמיד ציין  בגאווה ובאושר שהנה זכה להרבה יותר ממה שזכו הוריו – שאפילו לחופה לא זכו להובילו.

אבא נולד בעיירה הפנהיים שבגרמניה - ומכאן דבק בו הכינוי "הפה". כשעלו הנאצים לשלטון סולק מבית הספר המקומי והמשיך את לימודיו בישיבתו של הרב יעקב הופמן בפרנקפורט, שם קיבל חינוך תורני-ציוני. ב-1938, שבוע לפני ליל הבדולח, עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" והצטרף לקבוצה הדתית ב"מקווה ישראל" שם למד שנתיים והתמחה בגידול עצי פרי. מ"מקווה ישראל" עבר לטירת צבי, שם פגש את אמא חנה תבדל"א ויחד עברו להשלים את קבוצת "עלומים" בנתניה לקראת העלייה לקרקע בהרצליה ג'. כל חייו, עסק בתפקידי מפתח כלכליים בסעד ומחוצה לה: היה גזבר בקיבוץ הצעיר ואחר כך היה ממקימי מכון התערובת "מתמור", הקים את ענף החממות בסעד ואת מפעל "תפוד" בשדרות, והיה בין היוזמים והדוחפים לפיתוח ענף התעשיה בסעד. יחד עם תפקידיו שהביאוהו לקצות תבל,  הקפיד לחזור לפרקים לעבודה במטעים בסעד. רק בגיל 85, לאחר שעיניו כהו מזוקן, פרש מעבודתו בהנהלת החשבונות. לצד אלה היה איש אוהב ספר ובעל צימאון אדיר ללמוד ולהשכיל – לימודים תורניים ואקדמיים.

בסעד ייזכר הפה כאיש חרוץ ודייקן, משכיל ורחב אופקים, היודע לחוש את דופק סביבתו;  אדם חם ולבבי, בעל מידות והליכות, בעל מזג טוב המשולב בחוש הומור, ישר ונאבק על האמת שלו.

יהי זכרו הטוב ברוך.