|
בס"ד מוצאי שבת פר בלק, תשס"ו, 8.7.2006 יוחנן בן-יעקב / כפר-עציון צירוף המושבים משואות-יצחק וניר-עציון לתנועת הקיבוץ-הדתי דברי ברכה במזמו"ר, ר"ח תמוז תשס"ו, 26.6.2006 הוזמנתי לברך את המושבים "ניר-עציון" ו"משואות-יצחק", לרגל כניסתם בשערי תנועת הקיבוץ-הדתי. מטבע הדברים ברכה נושאת חותם אישי של המברך. אפשר ודווקא בשל העניין האישי המיוחד שלי במעמד, הוטלה עלי משימה מכובדת זו, אותה אני ממלא בשמחה. אפתח בחוויה אישית מימי ילדותי בגבעת-עלייה; שכונה עלובה בדרום תל-אביב, בה שיכנו אותנו, פליטי כפר-עציון - עשרות אלמנות, יתומים וקומץ גברים ששרדו מהמערכה עקובת הדם. חיינו שם כקיבוץ לכל דבר, קיבוץ מוזר ומשונה באמצע העיר, קיבוץ נושא צלקת מדממת של יתמות, שכול ואלמון. באחד הלילות, דומני בשנת תשי"ב, התכנסו המבוגרים בבית-הכנסת השכונתי שלנו לדיון מכריע; על רקע הקמת ניר-עציון, שנועד לקלוט את פליטי כפר-עציון ואף קלט חלק מהם, הוחלט על פירוק הקיבוץ שלנו. קיבוץ אותו אהבנו כילדים והוא נטע בנו את תחושת הקשר לכפר-עציון שחרב ונותר הרחק. הקמת קיבוץ ניר-עציון התקשרה בתודעתנו עם פירוק קיבוץ כפר-עציון. לימים היה ניר-עציון למושב שיתופי, שאירח אותנו, בני כפר-עציון המתבגרים במחנות קיץ ייחודיים לנו וניסה להעניק לנו תחושת בית. כאשר הפך ניר-עציון למושב שיתופי, ועוד קודם לכן, כאשר הוקמה מחדש משואות-יצחק כמושב שיתופי באיזור שפיר, לאחר שוב החברים משבי הלגיון הערבי, תהיתי מדוע לא המשיכו את דרכם המקורית - הקיבוצית, בגוש-עציון. הפנה אותי חבר ותיק למאמרו של שלום קרניאל הי"ד (מראשוני הנופלים בקרב על גוש-עציון בתש"ח) "בית האוכל בקבוצה" (עלונים [אביו של עמודים] ל"ד, תשרי תש"ח. פורסם שוב: שלום קרניאל, חיו ומשנתו, עורך שאול רז, הקבה"ד, בני-עקיבא, תשכ"ז). שלום מערער על מרכזיות חדר-האוכל הקיבוצי, מאוכזב מהתנהלותו ומחוסר תרבות האוכל המתגלה בו. הוא אינו פוסל ביטול חדר האוכל "מבלי להרוס את היסודות השיתופיים של הקבוצה" (שם). בסיום דבריו כתב: "הקבוצה לא נוצרה רק לשם מילוי תפקידים חלוציים לאומיים, אלא גם לפתור את השאלה החברתית של הפרטים הרבים החוסים בצל קורתה. הדאגה לפרט בקבוצה היא גם דאגה להבטחת משטר חיים קיבוצי" (שם, ההדגשה במקור). שלום חוזר מדגיש שם את ערכו של הפרט מול הכלל. הצבת הפרט במוקד התפיסה החברתית, הפונה מן הפרט אל הכלל, עמדה ביסודות תנועת "תורה-ועבודה" המקורית. מכאן ההסתייגות של ראשוני הפועל-המזרחי בארץ-ישראל מרעיון הקיבוץ ותמיכתם בהתיישבות המושבית: "הפועל-המזרחי שולל כיום את הקבוצה בתור צורה קבועה ומחייבה רק בתור מקום הכשרה לחיים חברתיים ולמושב העובדים האינדיבידואלי שבו יכול היחיד לחיות את חייו ולעבוד את עבודתו" (מ' ש' גשורי, מסלילת הכביש עד בניית בית הפועלים, נתיבה, שנה ב' גיליון יז, ט"ו בתמוז תרפ"ז, 15.7.1927). ועוד רבים וטובים כמוהו (ראו בהרחבה מאמרי העומד להתפרסם בספר זיכרון לחברנו, פרופ' דב רפל ז"ל). שלום קרניאל וחבריו, אנשי השומר-הדתי מקראקוב וסביבותיה, יחד עם אנשי בח"ד מגרמניה, הם שהביאו לאימוץ רעיון הקיבוץ-הדתי בקרב צעירי התנועה, מול דעת הוותיקים. יש איפוא לרעיון המושב ולהלכי רוח שחתרו לצמצם את מידת היחד, ולשמר את מקומו של היחיד בקיבוץ, מקום רחב ומכובד בתנועתנו. כחניך צעיר בבני-עקיבא, כחבר גרעין עלומים, שזכה להיות בין מייסדי קיבוץ עלומים באלול תשכ"ו, לא פסקו שפתותינו מלשיר: "היו אחים נריע עד אשר נגיע לקבוצת בני-עקיבא השלישית". שנים רבות חלפו מאז ייסוד סעד ועין-צורים, עד שנוסדה הקבוצה השלישית של בני-עקיבא (לא נשכח כמובן את לביא שהצטרפה לקיבוץ-הדתי בתש"ט). ושוב חלפו שנים רבות מאז קמו והצטרפו לקיבוץ-הדתי בית-רימון ומירב. יש משהו מרשים, יציב וחזק ביכולתה של תנועה לצמוח בקצב איטי וקבוע. יש ערך רב, פנימי וחיצוני, בגידול מתמיד המבשר חיות וצמיחה, המעיד על רעננות ואמונה בדרך. חברי הגרעין שהקימו את קיבוץ משואות-יצחק בגוש-עציון בתש"ה, חלקם עלו מהונגריה, לאחר שחוו את אימי השואה, בבודפשט. ממנה יצאו ב-1944 ב"רכבת ההצלה של קאסטנר". על קרון הרכבת בו נסעו ועל דש החולצה של כל אחד נישא ברמה סמל בני-עקיבא ועליו משואה, לזכר הנספים. כאשר הגיעו לארץ הצטרפו לגרעין ונאבקו על זכותם לעלות להתיישבות בהרי-יהודה. הגרעין ניהל מאבק לא פשוט ולא קל מול המוסדות, עד שבקשתו החלוצית נענתה. אני מאמין שאת מורשת המאבק החלוצי-ערכי נושאים עמם אנשי משואות-יצחק עד היום. הצטרפותם של המושבים השיתופיים: ניר-עציון ומשואות-יצחק לתנועת הקיבוץ-הדתי, יש בה איפוא סגירת כמה מעגלים. זכאים אנו לברך ולהתברך, להודות לחברי המזכירות ובראשם ליאיר, על היוזמה והטיפול, לקדם את היישובים המצטרפים ואת חבריהם, בברכת אחים נאמנה ואוהבת. לשגר מכאן איחולים ליישובי הקיבוץ-הדתי ולחבריו, ליישובם המצטרפים ולחבריהם, ולהביע תקווה שהצטרפות זו תביא בכנפיה ברכה לכולנו!
|
