חסר רכיב

שמואלי מרים ז"ל

שמואלי מרים ז``ל
ב' תשרי תרפ"א - כ"ז בכסלו תשע"ד
14.9.1920 - 30.11.2013
מרים שמואלי ז"ל

טירת צבי

מרים מספרת לנו את סיפורו של עמנו, את היציאה מאפֵלה לאורה, את סיפור הילדים שהצליחו להינצל מן השואה, שנפרדו מהוריהם ולא ידעו כי זו פרֵדָה לנצח. 

היא נולדה בברסלאו, גרמניה, בבית צנוע, יהודי-ציוני. אביה ואמה ניהלו בית אבות יהודי בגרמניה. בגיל 17 עזבה את בית הוריה, ו-8 שנים הייתה בהכשרות של הבח"ד בגרמניה ובאנגליה, עד שעלתה לארץ ישראל בשנת 1945 עם קבוצת חברים שהצטרפו לקיבוץ טירת צבי. הם היוו אז תוספת חשובה לקיבוץ, שהיה כבר עייף ויגע ממלחמות ומהתמודדויות אין-סופיות עם קשיי פרנסה. תרומתם הייתה ניכרת בחיי התרבות, בחיים הדתיים ובעבודה.

מרים נישאה לשאול שמואלי, שכמוה ברח או הוברח מאדמת גרמניה להכשרת החלוצים הדתיים באנגליה. מרים סיפרה על התנאים הקשים שהיו אז מנת חלקם. על חדר קטנטן בצריף עם הרבה רעש מסביב, על המזוודות שהיו לרהיטים, על תנאים בלתי-אפשריים, אבל גם על השמחה העצומה מכך שיש לה בית! בנם יוסי נולד והיה משוש חיים להוריו. מרים עבדה במקומות עבודה מגוונים, כפי שהיה מקובל אז בקיבוץ, איפה שחסר... איפה שצריך... במשך השנים קבעה מקום עבודתה במחסן בגדי הילדים. היא תפרה בגדי תינוקות וילדים, השלימה סריגת אפודות וסוודרים שנסרגו במחסן הבגדים של הקיבוץ, והוציאה תחת ידיה עבודה מדויקת, עבודה לתפארת.

לימים, כאשר בגר יוסי בנם היחיד והביא את חברתו, רעייתו לעתיד - ברברה, שמחו ההורים שמחה גדולה. שאול ומרים היו למשפחה גדולה, שבעה נכדים ונכדות מילאו את חייהם, במיוחד בשבתות ובחגים. האושר והתודה לא-לוהים, לא מַשָו מפיה של מרים. אושר וצחוק מלאו עיניה בראותה את הנכדים, הנינות והנינים. ברברה ויוסי לקחו והביאו את מרים לכל מקום שיכלו, גם כשכבר לא יכלה ללכת בכוחות עצמה. מרים זכתה באריכות ימים, ותמיד נראתה מאזינה ונהנית מן השירה בבית הכנסת, משיחת חולין על המדרכה, מפגישה עם נין או נינה.

לכי-לך למנוחתך, ויהי שלום לעפרך.

יזרעאלה כספי 
(מתוך ההספד).
חסר רכיב