תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שירת הבארות

04/08/2006
עמודים תמוז - אב תשס"ו (705) 8
שירת הבארות
תמי ביטון

באר – על שום מה? על שם "באר לחי ראי" היא ביר רחמה בפי שכנינו הבדואים, כי שם נגלו רחמיו יתברך על ישמעאל ועל הגר אמו, ועל שם באר עתיקה זו נקרא יישובנו ירוחם. ומבאר שאבו מים אמותינו רבקה ורחל, וגם ציפורה, ומשם החלו לבנות ביתן בישראל. ודורשי רשומות אמרו: "אין מים אלא תורה, שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים'". ככתוב: "היא הבאר אשר אמר ה' למשה, 'אסוף את העם ואתנה להם מים'. אז ישיר ישראל את השירה הזאת: 'עלי באר ענו לה! באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחוקק במשענותם'." מכאן אמרו: "כל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר 'וממדבר – מתנה, וממתנה – נחליאל, ומנחליאל – במות'." ובאר היא המתנה הטובה שניתנה לישראל על ידי מרים הנביאה. יהי רצון שתימלא הארץ "דעה את ה' כמים לים מכסים", ככתוב "הואיל משה באר את התורה הזאת".

את המדרש המובא לעיל חיברה לאה שקדיאל, בימים בהם הקמנו בירוחם את מדרשת הבנות 'באר'. באר - כפסוקו של מקום, באר – כמטאפורה לתורת חיים, באר – ככוח נשי ואמהי, באר כביאור, הארה, הבהרה.
מאז חלפו חמש שנים, ומדרש הבאר היטלטל עמנו במסעותינו במדבר על פני שעות רבות של לימוד, התבוננות, שיח מורים ותלמידות עם התורה ועם העולם. והנה, ביום זה של קיץ בין המצרים, באין מים עליונים, אני עומדת על פי הבאר לחצוב סמלים, לנסח את האידיאולוגיה הייחודית של המדרשה לאור המטאפורה הגלומה בשמה: "באר".

· באר היא המיצוע בין בור למעיין. בור אוגר מים עליונים, סופג את מה שחוצה לו, אינו מתמלא מחולייתו. הלומד המחובר למסורת מדומה לבור סוד שאינו מאבד טיפה. מעיין, לעומתו, הוא נביעה מן המקור, מתחדשת, שופעת אנרגיות. הלומד החדשן דומה למעיין המתגבר. באר משלבת מסורת וחידוש, מאמץ וגילוי, עליונים ותחתונים. מחד - "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי עם" ומאידך – "עלי באר ענו לה". היא אמנם דורשת עמל של חפירה לעומק, אך מגלה וחושפת מי תהום רבה, שהיו שם מעולם. היא עולה לקראת אלו הגוחנים אליה, נענית ממעמקים. היא גם אוגרת מי גשמים, מפגישה מי שמים וארץ כמו צופנת סוד של תוהו, טרום ההיקוות אל מקום אחד. דימוי התורה לבאר מים חיים צופן פוטנציאל גדול של איזונים ומפגשים.
· באר משמשת מקום מבחן ליכולת הראיה. "ויפקח אלוהים את עיניה ותרא באר מים חיים", כך מסופר על הגר לאחר שהתייאשה מן הרחמים. אולי זו המשמעות העמוקה של פי הבאר שנבראה בערב שבת בין השמשות, יחד עם אילו של אברהם. בשני המקרים הפתרון קדם לבעיה, הוא היה מוכן מקדמת דנא וכל מה שנדרש מהגיבור היה לפקוח את עיניו ולהתבונן. "הכל בחזקת סומין", אומר המדרש, "עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם". מי הבאר משמשים מראה, הארה, השתקפות, ביאור. לא לשווא "שלושה נזדווגו להם זיווגיהם מן הבאר – יצחק, יעקב ומשה". גם בשלושת מפגשי השידוכים הללו היה מבחן ליכולת הראייה: לזהות את הבחירה הנכונה, את הכוחות הפנימיים הנעלמים, את חוש הצדק.
· "הרואה באר בחלום – רואה שלום", מפרשת הגמרא בברכות, על פי סיפורי חפירת הבארות וכריתת הבריתות של אברהם ויצחק עם אבימלך. השליטה בבאר בעיקר בנגב, המנוגב מגשמים, היא האחיזה במפתח של חיים. תרבות תקינה חולקת את משאבי החיים בצורה הוגנת: "...עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר". חברה של עושק חיה לפי כללי הטבע 'כל דאלים גבר': "ויבואו הרועים ויגרשום"... ואז נבחנת מנהיגותו של משה הרועה המתערב בחוקי הטבע: "ויושיען וישק את צאנן". הבאר מהווה נקודת מפגש קריטית של החברה המשתמשת בה, ובכך מחדדת שאלות של צדק חברתי ושלום.
· הבאר היא עוצמה נשית. "מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון", מתוארת הרעיה בשיר השירים. "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך", מדומה הנאמנות לאשה במשלי. שלוש מתנות טובות ניתנו לישראל במדבר – מן, ענן ובאר. הבאר ניתנה בזכותה של מרים – נקבית, עשויה כמין כברה מנוקבת, שופעת מלמטה, גמישה, מתגלגלת. כל הכוחות הנשיים של מרים מזוהים עם הבאר – שירה, לידה, רפואה. לימוד תורה מפי הבאר הוא הזדמנות גדולה לייצר זווית נשית על התורה: תורה שהיא כמין כברה - יש בה נקבוביות נושמות אל החיים, תנועה מעגלית, התערותא דלתתא. היא משלימה את לימוד התורה ה"גברי" שבסמלי משה ואהרון: עמוד ענן ומן היורד מלמעלה.
· הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה... ואת שלושתם דרש ר' עקיבא מן הפסוק בקהלת - 'וזכור את בוראך': בארך, בורך, בוראך". באר היא ה"דע מאין באת" היא המקור הראשוני, התחלת הקיום, הרחם הגדולה. לכן היא גם שייכת למרים המיילדת, מעניקת החיים. "מים אינם יכולים לחזור בתשובה", אומר יהודה עמיחי, "כל מקום הוא ימיהם כקדם, מימיהם כקדם, כל מקום התחלה וסוף, והתחלה."

ונסיים בימים אלו של בין המצרים באלגוריה של הרמב"ן על חפירת בארותיו של יצחק:
"...כי מקור מים חיים ירמוז לבית אלוהים אשר יעשו בניו של יצחק... וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו... עד שהחריבוהו. והשני קרא שטנה, שם קשה מן הראשון והוא הבית השני... והשלישי קרא רחובות הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו וכתיב בבית השלישי 'ורחבה ונסבה למעלה למעלה'..."


תמי ביטון עומדת בראש מדרשת 'באר' בירוחם וממקימותיה
חסר רכיב