תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg

08/05/2011
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תשע"א (747) 4
על המדף:
פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו

 

מאת: אליעזר בשן
הוצאת: אורות יהדות המגרב
2010

חברנו אליעזר בשן (משואות יצחק) זיכה אותנו שוב בספר מחקר מקורי בתולדות יהדות מרוקו, והפעם על פגיעות בחיי הדת ועל התאסלמות במרוקו. מי שנחשף בעבר למחקריו הרבים של אליעזר בשן מודע לדרכו המחקרית ולשיטותיו הדקדקניות. אליעזר הוא בלש חרוץ וממוקד במטרות שהציב למחקריו, המסוגל לגלות מבעד לאלפי מסמכים ומקורות עבריים ולועזיים את הספציפיות שבתחום מחקריו, ולאחר מכן משכיל לצרף אותם ולהציג תמונה קוהרנטית של הנושא הנחקר.
התמונה המתקבלת הפעם מעידה על פגיעות מתמשכות כנגד הדת היהודית מצד קנאי האסלאם שבמרוקו. הרושם הוא שדווקא תקופות הרגיעה בתחום זה הן היוצאות מן הכלל, זאת משום שלכל הרדיפות הללו יש בסיס בקוראן, וכל אימת שעולה בלב השלטונות להיצמד להלכה האסלאמית ולהעדיף את הצו הדתי על הצרכים הכלכליים והחברתיים  – חוזרות הרדיפות ביתר שאת. שוב חוזרת ומתאשרת קביעתו של ישעיה ליבמן, שבתוך העולם הדתי באשר הוא, הנורמה הדתית היא הנטייה לקיצוניות ולקנאות ואילו דווקא המתינות והסובלנות הן אלו שדורשות הסבר . אכן, גליהן הקשים של הגזרות הדתיות לא באו בדרך כלל מצד השלטון המרכזי של הסולטאן, אלא מצידם של מושלי ערים שונים. העדויות הן לעיתים רבות ומזעזעות, ודווקא לאור התמונה הקשה הזאת, נראה שיש להעריך מאוד את דבקותם של כלל היהודים בדת היהודית ובחינוך היהודי הדתי.
בחלק הראשון של ספרו סוקר בשן עדויות מתמשכות – אם כי לא רציפות – על רדיפות הדת היהודית, חלקן מזעזעות באכזריותן. אמנם, האסלאם בראשית התפשטותו הבטיח לשמור על חייהם ורכושם של היהודים והנוצרים וכן על זכותם לשמור על אמונתם בתנאים מגבילים,  תנאים הידועים כ'תנאי עומר'. כך הם חויבו להכיר בעליונותו של האסלאם, לשלם מס גולגולת ולחלוץ את נעליהם בצאתם מהמלאח – הוא הרובע  היהודי, ואילו המושלים באזורים השונים הטילו עליהם מדי פעם הגבלות משפילות נוספות, ביניהן את החובה לנקות את בתי הכסא, האיסור לרכוב על בעל חיים מחוץ למלאח, החובה להסיר את כיסוי הראש שלהם, האיסור ללבוש בגדים הדומים לאלה של המוסלמים ועוד.
בחלקו השני של הספר דן בשן בתופעת ההתאסלמות של יהודים במרוקו, שרובה הגדול נעשה בכפייה ומיעוטה מרצון. על מקרים של התאסלמויות אנו שומעים כבר משאלות ותשובות הלכתיות מימי הביניים הקדומים, ואילו התאסלמות המונית בכפייה בידי 'המייחדים' במאות ה-12 וה-13 מוכרת לרבים מאגרת השמד של הרמב"ם, והדברים ידועים. חלקם התאסלמו למראית עין. לימים, עם גבור הקנאות המוסלמית, נחשדו היהודים המתאסלמים בהתחזות ומצבם הורע. אז, אילצו את 'המתאסלמים החדשים' להיבדל משאר המוסלמים בלבושם ומדי פעם התאנו להם. בשן מוסיף וחושף מקרים רבים נוספים של התאסלמות בכפייה שנמשכה כמעט עד לימינו, וביניהם מקרי חטיפה רבים של ילדים יהודיים. בשנת 1961 נכתב מפאריס מכתב סודי לש.ז. שרגאי, ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, ובו דווח על בקשתם של נציגי הוועד היהודי האמריקאי ממלך מרוקו, מוחמד החמישי, להימנע מחטיפת בנות יהודיות. המלך התעלם מבקשתם זו. כעבור חודשים אחדים, באדר תשכ"א, פנה הרבי מלובביץ' וביקש משרגאי להימנע מפרסום הפגיעות ביהודי מרוקו ומהטלת האחריות על הממשלה, מחשש לתוצאות חמורות יותר במצבם של היהודים שם. בשן מצטט את תשובתו של שרגאי לרבי מלובביץ', בה הוא כותב: "מה שאמרתי בפגישה עם עיתונאים אחרי המעצרים והעינויים... וחטיפת בחורות יהודיות והעברתן על דת ישראל מבלי שהמשטרה תרצה לנקוף אצבע, אמרתי על דעת המוסדות, אתם התייעצתי מראש" (עמ' 128).
התרגשתי ביותר מן העדות המדהימה המובאת דווקא במבוא שכתב הרב ד"ר משה עמאר, עמיתו ונאמנו של אליעזר בשן שטרח הרבה להביא את החיבור לדפוס, בו סיפר, בין השאר,  את סיפורו האישי על פעילותו שלו בשנות ה-80 של המאה ה-20 בחילוצו של בן אחותו,  שנחטף ממשפחתו ב-1960 בהיותו בן שלוש, חי כמוסלמי ואף שירת כחייל בצבא המרוקאי. סיפור חקירת הנושא, גילוי הילד, הבאתו בסופו של תהליך הרפתקני ונועז לישראל ו"חינוכו מחדש" כיהודי וכישראלי בחיק משפחתו, שרבים מפרטיו עדיין עלומים, ראויים יהיו בבוא הזמן לסיפור מלא ומרתק!
כאמור, הממצאים הרבים המובאים בספרו של אליעזר בשן משתרעים על תקופה ארוכה ומתמשכת מימי הביניים וכמעט עד לימינו אלה, ואולי יש בהם כדי להסתיר תקופות יפות אחרות של פריחה של תרבות יהודית במרוקו. לכן, ראוי לדעתי להתייחס לממצאים הללו כתמונה חלקית שלא תמיד מאפיינת את תולדות היהודים והיהדות במרוקו. אבל גם אלה, יש בהם די כדי להתרשם הן מן הסבל הרב שסבלו יהודי מרוקו בגין דתם והן להעריך נכוחה את עמידתם ודבקותם ביהדות למרות כל אלה.
ואליעזר, שגם בשנות השמונים לחייו עדיין לא נס לחו, ממשיך לכתוב ולחקור כמאז ומקדם – נאחל לו ולרעייתו דבורה המסייעת לו במחקריו בדרכה שלה עוד שנים רבות ופוריות בבריאות טובה ובנהורא מעליא.

 

יוסקה אחיטוב

חסר רכיב