תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תושב אנוכי עמכם

13/04/2010
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תש"ע 740 (4)
תושב אנוכי עמכם

מועצה          

            

 

 "תושב אנוכי עמכם, תנו לי אחוזה..."

דברים מן הלב

יענקלה הלפרט

 

היה זה אי של שפיות בים הסערות המקומיות. בין הקרן החדשה לישראל ודו"ח גולדסטון, בין הקפאה מאונס וגואל רצון, התכנסו להם כמאה ועשרים חברים מקיבוצי הקיבוץ הדתי, לדון בסוגיות השעה הבוערות.

ומהי אותה גחלת לוחשת, מהם אותם נושאים הרי גורל? הסוגיה אכן מורכבת והיא מכילה שתי בעיות כואבות: האם התושבים הם איום או אתגר ביישובי התנועה, ומה דינם של אותם "קיבוצי ההפרטה"?

היה מרתק לשמוע את קשת הדעות של הדוברים במליאה והחברים בשיחות פרטיות.

הקיבוץ שלי, עין צורים, הינו מהקיבוצים שההפרטה והתושבות, הן תופעות הקיימות בו כבר מספר שנים. נראה שבעין צורים השכילו קברניטי הקיבוץ, הן אלו מהעבר והן אלו שבהווה, להגיע לתוצאה ראויה של שילוב החדש עם הישן (ממה ששמעתי במועצה, הבנתי שלא בכל המקומות ההרמוניה מושלמת...).

מטרידה אותי העובדה, שאצל החברים הבאים מקיבוצים שבהם אין הפרטה ישנן שאלות ומחשבות המפגינות חוסר ידע וחוסר הבנה גדולים:

האם השוויון "מת" אצל ה"מופרטים"?

מה עם ה"ערבות ההדדית"?

מהי תושבות ולשם מה צריך אותה?

ועל אלו נוסף הפחד שמא בעתיד תיווצר אפשרות ש"יקומו המלפפונים ויכו את הגנן" (שהתושבים יכתיבו לחברים המקומיים את התקנון החדש).

 

בתום היומיים המעניינים הללו, שהתקיימו באווירה חברית, בלא "כסאח" בין המתדיינים, התחושה שלי היא כי הצלחנו לבנות גשר שיחבר בין הקיבוצים השונים.

אני שמח, שתוך כדי שיחות והתדיינויות, הצלחנו להראות את הצורך הכה חיוני שהיה לנו כקיבוץ, במהלך של ההפרטה. היה חשוב להסביר שלא היה מדובר בסתם קפריזה של קפיטליסטים "כרישי נדל"ן". ההליכה של רבים מהקיבוצים למהלך הזה היא דוגמא קלאסית למה שאנו קוראים: "ברירת מחדל" - דהיינו, אם לא נעשה זאת, אזי נחדל! גם הרצון להגדיל את האוכלוסייה המקומית, הוא תוצאה של אותה "ברירת מחדל". ובהתייחסות קלה לכותרת שבראש דברי. בניגוד לאברהם אבינו אבי האומה, אמירתנו היא: "אם תושב אנוכי עמכם, לא תהיה נחלתכם אחוזת קבר...".

כן, לאחר שנים די "יבשות" אנו יכולים לשיר בקול: "...בתינו הומים, הומים מתינוקות" (בתי הילדים...). במאבקי הישרדות יש כמה שיטות למאבק. אפשר לא לעשות כלום ולקוות ש"האמת שלנו תנצח" - שיטה שבדרך כלל נכשלת, אך האדם כאופטימי מלידה, מאמין שבפעם הזאת, זה יצליח... שיטה טובה יותר היא להבין את המציאות ולהתכונן לבאות, תוך כדי קביעת דברים שינתבו את העתיד לשביל החיים שלנו. ההבנה שאנשים צריכים לדאוג שעבודתם תמציא להם לחם ומים, ושכספי ה"ברון", "הדוד סם", הממשלה וכו' כבר לא ממוענים ליישובינו, שינו אצל רבים את החשיבה. התוצאות מדברות בעד עצמן. יתרה מזאת, השינוי הזה התברר כזרז וכמקדם המכירות הטוב ביותר לחבר'ה צעירים להתדפק על דלתות ביתנו.

בעין צורים של היום יש ב"ה אופק שניתן להישיר אליו מבט ולומר בפה מלא: "אנו צופים לקראת שעה גדולה, זקוף הראש, נפשנו עוד לא שחה..." (מתוך "שיר החירות" / "פנינו אל השמש העולה" מאת יצחק שנהר). הלוואי ואותם יישובים שלא נזקקים לפתרונות אלו ישארו כך וימשיכו בדרכם. אך אם חלילה יצוצו הבעיות שפורטו לעיל, הצעתי לכם, היערכו בהתאם ולימדו מבעלי הניסיון.

חסר רכיב