תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

על חופות, חתנים וכלות

25/08/2009
עמודים מנחם אב תשס"ט 735 (9)
על חתנים וכלות
כפר עציון ערבה ואורן קידר תירוש

החופה שלנו

 

כמו רוב הזוגות, התחלנו במחשבה שאנחנו רוצים חופה מיוחדת!

בחופה הקלאסית שמענו רק גברים שמנהלים את העניינים והיה לנו מאוד חשוב לשלב בה את הקול הנשי, אך לא רצינו להיות מהפכנים. בהתחלה חשבנו לבקש מאישה להקריא את הכתובה, אך מפני שלא רצינו להלאות את הקהל ובהקראת הכתובה אין טקסט חופשי חיפשנו אפשרויות נוספות. אז כפי שהתבקש, נתנאלה הגיסה הנחתה את החופה (בוגרת ניסן נתיב), דבי, אמא של ערבה, דרשה את דברי הפתיחה (דבר תורה) הקצרים בפתיחת החופה ברגש אמהי ייחודי וערבה ברכה שהחיינו (סביר להניח שהילדים שלנו לא יבינו למה היה צריך להזכיר את זה כאן).

מבחינת מעורבות ההורים אנחנו הובלנו את הארגון ואת ההחלטות, הם תמכו ועזרו.

החתונה נערכה על הדשא של כפר עציון, לא היינו יכולים להתפשר על אווירה כפרית לכן היה ברור שהחתונה בקיבוץ או בכפר (כפר אדומים), מחוברים לבית ולקהילה. היה חשוב לנו להזכיר את ההסכם לכבוד הדדי בכדי שיכנס לקונצנזוס.

אחד הגורמים המשמעותיים בתהליך שלפני החתונה היה הליווי של הרב קנוהל שערך את החופה. יחד חשבנו איך לערוך חופה ייחודית לנו, ובכישרון שיש רק לו, הצליח הרב אלישיב לצור בחופה המוכרת כל כך משהו חדש שהוא "ערבה ואורן", מבלי לפגוע בטקס המסורתי והעצמתי המוכר.

 

בתמונה החופה בעיצובו של מנשה, חבר קרוב.

 

שלוחות אלי ומיטל רוזנברג

 

החופה שלנו

 

מה היה חשוב לכם בחופה?

-          ההגעה לחופה יחד עם ההורים

-          ברכת שהחיינו על טלית חדשה

-          הקראת תפילה לשלום גלעד שליט

מה היו התלבטויות? חששות?

-          שבני משפחה ייעלבו שלא קיבלו "כיבוד"

-          שיהיה חם מדי

-          שהטקס יהיה ארוך מדיי (ומייגע...)

-          לשכוח את הטבעת

-          חשש שהאורחים לא יספיקו להגיע לחופה, עקב המרחק הרב מהמרכז

מה מידת מעורבות ההורים בהחלטות?

-          מעורבות ההורים הייתה קטנה מאוד היות ושנינו "הילדים הקטנים" של המשפחה וההורים כבר מבוגרים ו"שבעי חתונות"...

-          ההורים קיבלו הנחייה: 3 מכל משפחה יברכו, והרב יברך את הברכה הראשונה

על מה בשום אופן לא הייתם מוכנים להתפשר?

-          על מוזיקה בזמן החופה

מה מבחינתכם היה חייב לקרות בטקס?

-  רצינו שהקהל יזכור את הטקס, אבל לא רצינו דרמטיות יתר... עדיף שאנשים יזכרו את החופה שלנו כי היא הייתה שמחה וכייפית, מאשר מרגשת עד דמעות...

האם הרב היה שותף בבניית הטקס ובהתלבטויות?

-          בהחלט! הרב מיכאל סיטבון היה פשוט "מלך". עברנו אתו את כל תהליך קבלת ההחלטות והוא היה שם בשביל לייעץ ולעזור לנו – לפני החופה ולאחריה.

 

 

בארות יצחק אלישבע והוד בואר

 

החופה שלנו...

 

השתדלנו להזמין כמה שיותר חברים וקרובי משפחה, בלי לקפח אף אחד. 

 

אחת הנקודות החשובות לנו בחופה הייתה לתת לכמה שיותר אנשים לכבד אותנו ברגע זה, הן בברכתם והן בנוכחותם. כל חלק שמקובל לתת אותו לאדם נוסף להגיד, נתנו למישהו אחר להגיד!

 

החשש הכי גדול היה ש... מי חשש בכלל, היינו (אל תדאגו אנחנו עדיין) בעננים, ואנחנו כל כך מאושרים שאי אפשר לחשוש...

 לשמחתנו, ההורים של שנינו תמכו בנו לגמרי לכל אורך הדרך, כך שהם סמכו לגמרי על שיקולינו ופרט לבקשה קטנה פה ושם הם נתנו לנו החלטה עצמאית בקשר לתוכן וסדר החתונה. ב"ה אנחנו לא מחפשים את השואו והאירוע הגרנדיוזי, אז מה שלא רצינו להתפשר עליו הוא רק כמה אנשים יבואו (הייתה לנו מוגבלות של 550 אנשים בדוחק, ולסנן אנשים זה היה החלק הקשה).

השתדלנו להזמין כמה שיותר חברים וקרובי משפחה, בלי לקפח אף אחד.

 

לפני החתונה שנינו למדנו עם מדריכי חתנים וכלות שעזרו לנו מאוד להכווין את עצמנו לחתונה ולחיים, וגם ישבנו יחד אצל הרב (הרב ירון בן דוד, הרב של הקיבוץ) שחיתן אותנו, ועברנו יחד על סדר החופה כדי לקבוע מה קורה באיזה שלב וגם להפנים עוד קצת את הייחודיות של החופה. הרב עזר לנו מאוד לסגור פינות שלנו לא היו ממש ברורות ולסדר את החלקים של הטקס לכדי יחידה אורגנית מושלמת.

כמו כל זוג בימים אחרי האירוע היינו עוד מעופפים, אז לא ידענו ממש עד כמה החתונה הייתה נפלאה, אבל לתדהמתנו, כולם אמרו שהייתה חתונה פשוט נהדרת, ולא כדי להיות נחמדים אלינו. הייתה שמחה עצומה כל הערב, האושר נשפך מכל כיוון...

 

התחתנו בחורף, אז ידענו שיש סיכוי שירד גשם בחופה, וזה אומר שהיא לא תהיה בחוץ. מצד שני ראינו שהשנה שחונה וכל יום של גשם הוא ברכה... אז אמרנו לעצמנו שאם ירד גשם בחופה - זה בסדר למרות שבלב לא רצינו זאת. ואכן היה יום חצי גשום, עד אחר הצהריים, ואז הכל נרגע, ואז ממש קצת לפני החופה, ארובות השמים נפתחו וחופה בחוץ כבר לא הייתה...

אבל לא נורא, זה הרי סימן לברכה, וחוץ מזה - כל החתונות שהיו השנה בקיבוץ בחורף לוו בגשם!!! כך שבסך הכול אין תלונות על הגשם ושירבו חתונות בקיבוץ...

קיבוץ??

 

 

בני דרום רינה וניר טל

 

החופה שלנו

 

)

רצינו להתחתן במושב, בחוץ, בדשא

 

התחתנו בר"ח תמוז, לפני כחודש, במושב בני דרום. כשני מושבניקים מאוד רצינו להתחתן במושב, בחוץ, בדשא, ולא באולם צפוף וחשוך... ולכן ההחלטה להתחתן בבני דרום התקבלה ללא היסוס. היה חשוב לנו שהחופה תהיה באור, לפני שקיעה, בשביל להרוויח את היופי שבשעה הזאת, את הייחודיות ואת ראש חודש... מבחינת תוכן החופה, רק רצינו שהיא לא תהיה ארוכה מדי, שהאורחים לא ישתעממו, וגם אנחנו... ולכן את הכתובה, למשל, החלטנו שקוראים בקצרה.

שבועיים לפני החתונה ישבנו עם הרב המקדש, הרב שלמה וייס, וחשבנו ביחד איך תיראה החופה. הוא לימד אותנו את סדר הברכות ואת משמעותן. על שבע הברכות היו אחראים ההורים, כל צד העלה את מקורביו לברכה, ושמחנו על כך. הכי חשוב בחופה מבחינתנו היה להזכיר את חורבן גוש קטיף, מאחר ורינה ומשפחתה הם ממפוני המושב גדיד שבגוש קטיף. רצינו שתהיה התייחסות ראויה לפני שבירת הכוס, והרב עשה את זה בדיוק כמו שציפינו שיהיה: ממוקד, מכובד ועם ראייה אופטימית לבניין מחודש.

בנוסף, מאחר שסבא של רינה, מרדכי לוי ז"ל מקבוצת יבנה, נפטר מספר חודשים לפני החתונה, והספיק רק לקבל את בשורת החתונה אך לא זכה להיות בה, היה לנו חשוב שהרב ייתן לו את הכבוד הראוי לו, ויזכיר אותו מתחת לחופה.

הרבה התלבטויות סביב החופה ואופי החופה לא היו לנו, מלבד השוני בין העדות.

בנושא הטלית למשל, לרינה ולמשפחתה היה חשוב שניר יברך שהחיינו על הטלית ויתעטף בה כמנהג הספרדים, ואילו אצל ניר ועדתו לא נהוג הדבר. בסופו של דבר ההורים של רינה קנו לניר טלית, וכך נפתרה הדילמה...

מאחר והיינו מתוחים ונרגשים בטקס החופה, שמחנו על כך שהייתה לנו חופה מזמרת. הלהקה המדהימה, "כלים שלובים" מעין צורים, ליוותה את כל טקס החופה והוסיפה אווירה קלילה וכייפית, ועם זאת חזקה ומרגשת לקראת שבירת הכוס.

על מה לא היינו מוכנים להתפשר?! אחד על השני... ועוד, לניר היה מאוד חשוב שהרב של בני דרום יקדש אותנו, אז כך היה, ואנחנו לא מתחרטים על זה. כל טקס החופה, מהתחלה ועד הסוף, היה בטוב טעם. הביקורות שקיבלנו אחר כך היו משבחות ומתרגשות.

 

 

 

 

 

עין צורים גבע ורעות נבו

 

החופה שלנו

התחתנו בכ"ח אב. עוד רגע סוגרים שנה...         

על פי מי אנחנו צרכים לנהוג מתחת לחופה אם גבע אשכנזי ורעות ספרדיה?

 

בשום אופן לא הסכמנו לוותר על הלהקה האגדית "כלים שלובים". ידענו שזו משימה קשה לתפוס תאריך ביום חמישי בקיץ, אז סגרנו אתם חצי שנה מראש שני תאריכים לחתונה בתקווה שאחד מהם יתאים גם להורים.

אחרי שבועיים אלעזר (מתופף הלהקה) לחץ עלינו שנסגור תאריך, כי זוגות מתקשרים אליו  ומעוניינים בשני התאריכים שתפסנו. חיכינו ליציאה של גבע, שהודיע למפקדים שהוא צריך הארכה של יום ביציאה כי הוא רוצה להתחתן. ואז... הודענו להורים!!

התחנה השנייה – אירוסין, היה לנו ממש חשוב שהמשפחות ייפגשו באופן לא פורמאלי. רצינו שהאירוסין יראה קצת אחרת מהמקובל. בהתחלה קיבלנו פרצופים עקומים, שינוי מהנורמה אצל היקים וחריגה בצד המארחים היוותה מפגש תרבויות. שכנענו את האמהות שיהיה בסדר, והחלטנו על טיול בגלבוע ועל האש.

 

בשלבי הארגונים לחתונה נפגשנו עם הטקס, שללא ספק צריך לומר את ה' הידיעה כשמתכוונים אליו.

הבנו שהיינו בעשרות חתונות ואין לנו מושג מה המשמעות שעומדת מאחורי ההתרחשויות הקטנות. כמו למשל - למה שוברים צלחת באירוסין? מה פשר ההליכה עם נרות לחופה?

למה צריך להסתובב שבע פעמים סביב החתן עם האמהות, או בלעדיהן? ספרדים לא נוהגים,  אשכנזים כן. על פי מי אנחנו צרכים לנהוג מתחת לחופה אם גבע אשכנזי ורעות ספרדיה?

טבענו בשאלות והרהורים, והחלטנו ללמוד.

נפגשנו עם הילה ואילן, זוג מדהים מבית רימון, שהפרוספקט שלהם הוא: "הזמנה למפגש בניכם". (מבחינתנו מפגש זה כבר טוב כי כל תקופת האירוסין גבע יצא 17,4).

ידענו שאפשר לצאת לדרך ולקוות לטוב, ואפשר ללמוד מראש את הדרך.

זכינו ללמוד עם הילה ואילן את תחילתה של הדרך.

אנחנו נשואים שנה ובכל פעם שעוברים בדשא, ליד עצי התמר שתחת צילם עמדנו בחופה, רגש חדש עולה ומציף.   

  

חסר רכיב