תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

באר מים חיים

04/08/2006
עמודים תמוז - אב תשס"ו (705) 8
באר מים חיים...
או - כך נראית העיירה שלי...
רותלי רוזנק

בוקר, כביש שש ולבי נרגש מבעד לגופי העייף שעוד טרם הספיק להתעורר מלילה קצר מדיי. החלון מראה לי דרך רעננה ירוקה ופורחת, אך במחשבתי יודעת אני כי הירוק העז הזה עוד ישנה צבעו לחום ככל שאדרים ליעדי – העיירה ירוחם.
אמנם נשמע מוזר, אך לירוחם, עיירה קטנה הממוקמת בלב מידבר, מקום עמוק בלבי. שנה עשיתי בירוחם במסגרת מדרשת 'באר', שנה אחת קטנה שמלווה אותי כעת ונראה שלכל חיי. הזיכרונות רצים בראשי ככל שאנו (גילה קפלן ואני) דוהרות על הכביש המוכר אל עבר העיירה האהובה. נזכרתי כמה סגורה הייתי בימים הראשונים בפני הלא מוכר, אך למרות זאת חביבים היו הסובבים בעיניי- המורים, האחראים, אנשי העיירה וכמובן הבנות, אתן חוויתי חוויות המהדהדות בי כל העת. הנה אנו מתגלגלים במורד הירידה הצופה לירוחם. הרבה זמן לא הייתי כאן, אך למרות זאת – אני בבית.

הגענו. הרחובות נשקפים מבעד חלוני. הנה אישה ממלאת שקית לחמניות ואחר רץ נעלם מהר, בוודאי לפגישה חשובה, הנה ילד משחק בגן המשחקים והנה אדם משוטט לאיטו וסיגריה נעוצה לו בין שיניו.
גילה מחנה על יד המתנ"ס, אני שמחה לגלות כי הוא שב לפעול לאחר פגרה ארוכה מדיי בשל חוסר תקציב. נכנסים פנימה, במבואה אני פוגשת את חברותי, רק כעת סיימו הן את הפרק הארוך בצבא בו היו ברובן משקיו"ת הוראה בבסיסים השונים. עם חזרתן לירוחם, לפרק המשימה, הן מעבירות קורס השלמת השכלה למבוגרים – 10 שנות לימוד, במקצועות: מתמטיקה, אנגלית, אזרחות, מחשבים והבנת הנקרא. יום הלימודים נמשך מ- 8:00 בבוקר ועד 14:00 בצהריים. בשעות אחר הצהריים והערב הבנות נמצאות בבית המדרש, לומדות בחברותות ובשיעורים אשר מועברים על ידי מורי המדרשה. שלוש עשרה בנות התחלנו את באר ב', כעת חזרו שש. אני תופסת לשיחה את טל טור-פז, חברתי, היא מספרת לי על החזרה הלא פשוטה אך למרות זאת, היא אומרת, תחושת הבית מורגשת ביותר.

בית המדרש 'במדבר' נוסד על ידי דבי גולן ותמי ביטון, תושבות ירוחם, לפני כעשור. 'במדבר' הינו בית מדרש יוצר בו נפגשים יהודים מכל הזרמים והעדות; מעיירות פיתוח, ערים, קיבוצים ומושבים מרחבי הנגב. נשים וגברים, דתיים, מסורתיים וחילוניים, עולים וותיקים לומדים יחדיו מקורות יהודיים באווירה פתוחה ושוויונית. המקום שואף ליצור מוקד אזורי של תסיסה ויצירה תרבותית עכשווית בזיקה למקורות היהדות לדורותיהם, כמנוף להתחדשות יהודית ולעשייה חברתית קהילתית.
'במדבר' מפעיל תוכניות רבות. אותנו מעניינת מדרשת 'באר'. תוכנית המדרשה הינה תכנית ייחודית, המשלבת לימוד תורה עם התנסות פעילה בתחומי החינוך, הרווחה ויזמות קהילתית. המסלול אותו עושות הבנות הינו תלת שנתי, הווי אומר: שנה בירוחם, שנתיים שירות ופרק מסכם בירוחם.

אנו יוצאות מן המתנ"ס לעבר ביתה של תמי. תמי ביטון, לבית רביצקי, ירושלמית שהגיעה לירוחם עם גרעיני הנח"ל של בני עקיבא, נשואה לדוד ביטון, בן ירוחם. לתמי ודוד ארבעה ילדים ועכשיו היא בחופשת לידה. אני, שמכירה את תמי, יודעת כבר למה לצפות... אנו נוקשים בדלת ותמי פותחת. אותו חיוך רחב עודנו נסוך על פניה. היא מכניסה אותנו לביתה ודואגת לכל פרט, "שבו בבקשה ...מה תשתו? ...אכלתם כבר משהו?". אנו יושבות והיא מספרת על תחילת דרכה של באר: "פנתה אלי קבוצת בנות, חלקן מירושלים וחלקן מן הקיבוץ הדתי, בבקשה להקים מדרשה לבנות שתשלב תורה עם עשייה משמעותית בקהילה. התקבצו להן חמש עשרה בנות שהקימו את המחזור הראשון - באר א'. כיום ממלאות את ספסלי בית המדרש תלמידות באר ד' ובע"ה עוד היד נטויה. השילוב בין התורה והעשייה אותו חוות תלמידות המדרשה הינו דוגמה למורכבות החיים על כל היבטיה שחווה אישה כיום, על הקשיים שלהם והיופי שבהם. ישנן בנות שמחוברות יותר לקהילה וישנן שמקפידות על זמנן יותר בלימוד אך בכולן יש מזה ומזה".

בפני הבנות עומדות אפשרויות רבות הן בעבודת הקהילה והן בלימודים על יד צוות המורים מגוון במיוחד כמו: אבי ורשבסקי, לאה שקדיאל, הר' אלקנה שרלו, אורי עופרן ועוד רבים וטובים מהמקום וסביבתו. ערב בשבוע, נפגשות הבנות עם תמי ועם אישהּ דוד, בביתם, שם הם דנים ב"סוגיות חברתיות בראי ירוחם". חלק מהנושאים מביאות הבנות מהמפגש עם העולם שמחוץ לכותלי בית המדרש.
יש בנות שמעוניינות במשפחות מאמצות ותושבי ירוחם נענים ברצון רב. זוהי אחת הדרכים לאזן את יחסי הנתינה והקבלה. "המטרה היא", מדגישה תמי, "לקיים שיח ודיאלוג מתוך שוויון ותרומה הדדית המאפיינת חברה שוקקת ובריאה. מדובר במפגש פנים מול פנים".
זו אחת הסיבות לכך שהעבודה הקהילתית כרוכה בתשלום ולא נעשית בהתנדבות מצד הבנות. הן מרוויחות את לחמן בדיוק כמו כל איש מקצוע אחר המשתלב בחברה הירוחמית.
חיזוק משמעותי לחיי היומיום הלא פשוטים היא תחושת ה"ביחד" הנוצרת בין בנות הגרעין השונות.
אנו לוגמות לגימות אחרונות מכוס המיץ הקר ושומעים מתמי על תוכניות ופרויקטים חדשים שקמים זה עתה ובכלל...
אנו נפרדות בתודה ובהתרגשות גדולה אל עבר פגישה נוספת עם שתיים מבנות באר ד', שולמית פולסטר, בת קיבוץ שלוחות וגיל צרויה, בת קיבוץ יבנה.
איך שמעתם על המדרשה ומה גרם לכן להגיע לכאן?
שולמית – אני ידעתי שאגיע לבאר כבר בכיתה י'. השתתפתי בחוג נוער שוחר מדע של בי"ס שדה "שדה בוקר", שם הכרתי את חמוטל לב מעלומים – שהייתה בגרעין של באר א', וישר נדלקתי!
גיל – "שמעתי על התוכנית מחברה שאחותה הייתה בבאר. התלבטתי בין מדרשה לשנת התנדבות וגיליתי את השילוב שביניהן".
שתיהן מספרות לנו על שגרת היומיום שלהן בעבודה ובלימוד, למשל, לימוד משותף עם חילונים במסגרת 'במדבר' שאחר כך מועבר על ידן לבתי ספר באזור.
בשלב מסוים אנו מגיעות ל"קיבוצניקיות" שבהן- "המשכורות של העבודה שהולכות לגרעין הן כמו בקיבוץ ולכן לנו יותר קל לקבל את אורח החיים הזה, גם ההסתגלות לחיי שיתוף, בהם כולן יודעות הכל על כולן לנו יותר קל". כמו כן תוכנית י"א פתחה להם את האופקים ללימוד התורה ו"איזה כיף ללמוד לשם הלימוד ולא לשם המבחן".
לסיכום הן מציינות את העובדה שהן רוצות בעתיד ליישם את הרעיונות בעולם שמחוץ (לקיבוץ, כמובן), איפה שהן לא תהיינה. ו... לחזור לירוחם, כמובן, איך לא?!?

בדרך החוצה (המהירה מדיי לטעמי) אני מעט נעצבת על הזמן הקצר ונזכרת במילותיה של תמי שסיימו את הפגישה איתה-
"למה דווקא המדבר? כל הרוצה תורה יבוא ויקבל (עפ"י המכילתא). המדבר מסמל ענווה- מסתיר את היופי שבו. ולמה באר? באר מסמלת נשיות, הכלה, קבלה. הבאר היא כח החיים של המדבר" (עוד על הבאר, ברשימתה של תמי ביטון).


מעלה גלבוע

רותלי רוזנק, בוגרת באר ב', מתגוררת במעלה גלבוע

חסר רכיב