תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

השק"ד עולה ועולה...

07/05/2011
http://www.kdati.org.il/info/amudim/amudim.jpg
עמודים אדר תשע"א (747) 4
השק"ד עולה עולה...
מורן אייגר בתור תלמיד ישן-חדש בבית הספר שק"ד (עזבתי אותו לפני כ-13 שנה עם סיום התיכון, וחזרתי השנה כמדריך בחינוך החברתי) חוויתי בחודשים האחרונים חוויה גדולה שגרמה לי לקנא בתלמידי התיכון שלנו ולהתרגז על כך שאני בעצמי לא אחד מהם ולכן לא יכול לעלות ולייצג יחד אתם את בית הספר על המגרשים. אני מתכוון למסע הספורטיבי שעברו שתי הנבחרות הבית ספריות – נבחרת הכדורעף ונבחרת הכדורסל. על נבחרת הכדורעף של בית הספר כבר נאמרו הרבה דברים ולכן רציתי להאיר הפעם שתי נקודות אחרות, אך לפני כן רק אציין שהשנה נבחרת הכדורעף שלנו חזרה לטופ הארצי והשתתפה בליגת העל לבתי הספר. זהו הישג מכובד מאוד במיוחד לאור עליית הרמה וההתמקצעות של בתי ספר בספורט בשנים האחרונות. אבל כאמור - רציתי לכתוב על שני דברים אחרים: נבחרת הכדורסל והקהל של בית הספר. קשה להגדיר במונחים מקצועיים של כדורסל מה בדיוק היה בקבוצה השנה. לעומת קבוצות אחרות שמתאמנות כמה פעמים בשבוע ושחקניהן משחקים גם בקבוצות בליגת הנוער הלאומית - אצלנו הביחד של השחקנים על מגרש הכדורסל, בהפסקות (או בשיעורים) בזמן בית הספר, היה אולי הגורם המרכזי להצלחה. נכון, בסוף לא עלינו לליגת העל של התיכונים בכדורסל (10הקבוצות הטובות בארץ) אבל הגענו למקומות 4-8 באליפות הארצית שהתקיימה בכפר בלום וסביבתו. מי שמכיר את רמת הכדורסל בארץ יודע שההישג הזה הוא ענק יחסית לבית ספר שאין לו מגמת ספורט או כדורסל, לא מתאמן באופן סדיר במשך השנה ולא משלם בקיץ לשחקני כדורסל צעירים כדי שיבואו ללמוד בבית הספר. ובכל זאת - לא זה היה ההישג הגדול שהרשים אותי אלא דווקא מה שהזכרתי קודם - רוח הקבוצה! כדי להבין על מה אני כותב אפשר פשוט לקרוא את הפרשנות המקצועית שנכתבה על כל אחת מהקבוצות באליפות ערב הטורניר, באתר האינטרנט 'ספסל' (אתר אינטרנט העוסק בכדורסל safsal.co.il ): "... הקבוצה המפתיעה אולי באליפות... שדה אליהו מגיעה כאנדרדוג מוחלט... מה שייתן לשחקנים של ש"קד את הכוח הוא הלכידות והדבקות במטרה אצלם, והכי חשוב - קהל מצוין שכמוהו לא נראה שנים רבות בגליל, שיכול להביא אותם למקומות שלא חלמו. תחזית אופטימית: הקהל מספר אחד! תחזית פסימית: ליגת העל אבל רק בכדורעף. תחזית כללית לבית: אי אפשר לזלזל בשחקני... ובטח שלא בלוחמי סיירת שק"ד...". כך נכתב במקור. לא שיניתי כלום! טרמינולוגיה צבאית בספורט עלולה במקרים מסוימים להעיד על בעיה (בעיקר ביחס בין אוהדים לשלטונות החוק) אבל במקרה הזה אפשר כבר להבין שניצחנו עוד לפני שעלינו למגרש בכפר בלום. אם תהיתי פעם איך צריך להשתמש בספורט ככלי חינוכי קיבלתי בחוויה הזו דוגמה מעולה. כדי להבין עוד קצת את העניין אפשר לספר שלפני ותוך כדי הטורניר הגיעו אל ינאי כהן מאמן הקבוצה ואלי - מאמנים, מנהלי קבוצות ומארגני הטורניר וסיפרו שהם באים לראות את המשחקים שלנו בשביל הקהל והאווירה. תוך כדי וגם אחרי הטורניר אמרו לנו שזו דוגמה ומופת לרוח ולקהל עבור כל בתי הספר. אפשר לספר הרבה על הקהל המיוחד שלנו ואפשר פשוט לציין שהיינו בית הספר היחיד שהביא שני אוטובוסים ליום הראשון ולמחרת עוד אחד, שמרגע הכניסה לאולם ועד היציאה ממנו ובלי שום קשר לתוצאת המשחק נשמעו שירים ומחיאות כפיים ושלא התלוו לכך תופעות שליליות הנפוצות בקהלי ספורט בארץ, ושביציע נשמעו עיבודים ספורטיביים גם לשירי קודש. רק כדי לדייק צריך לציין שאותה התנהגות מאפיינת גם את משחקי הבית של נבחרת הכדורעף. אז זהו זה, אמנם לא עלינו לליגת העל וסיימנו את הטורניר בתחושה שבצד המקצועי היינו יכולים אפילו עוד קצת (ברבע הגמר הובלנו עד שתי דקות לסיום וניצחון במשחק זה היה מביא אותנו למבחני עלייה לליגת העל...), אבל אחרי שתחושת ההחמצה שַככה הבנו שהיינו במעמד היסטורי מבחינת בית הספר ושהשפענו גם על בתי ספר אחרים בהתנהגות וברוח הקבוצה והקהל, וזה כשלעצמו חשוב לא פחות. נכון, אנחנו לא בית ספר ששם את הספורט בחוד החנית של הפעילות החינוכית וזה נכון בעיניי, אבל תראו לי עוד בית ספר אחד שיש לו קבוצת כדורעף בליגת העל וקבוצת כדורסל ברמה גבוהה. ניתן לזקוף חלק לזכות ההנהלה שמבינה שיש כאן יותר מ"סתם ספורט" ומפנה משאבים בהתאם (זמן וכסף), וחלק גדול לאווירת ה"ביחד" שיצרה קהל מעולה, המשאיר אחריו מורשת. בית ספר שק"ד, שדה אליהו מורן אייגר (טירת צבי) הוא מדריך בחינוך החברתי בבית הספר העל יסודי בשק"ד שחקני הנבחרת- יואב טוויטו, מתן הס, הלל הס, נופר טרופר, יניב קריסטל, עדי אריאל, דוד לוי, עמק דנינו, ארי ליפניק, עוז גיל,עמית שטרן
חסר רכיב