תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מדענים גדולים

23/02/2009
עמודים שבט (730) 4
מדענים גדלים בחצר גרוטאות

מה לחצר הגרוטאות בחצר ההיסטורית של אוניברסיטת הרווארד?
אלישע האס

באוניברסיטת הרווארד מצוי אוסף תרבותי ישראלי עשיר
מטרת האוניברסיטה היא לאפשר לכל חוקר שהוא נגישות לכל החומר הנאגר
כדי לקדם מחקרים עתידיים על התרבות והחברה הישראלית
אלישע האס, מדען, מלווה את אמא שלו להרצאה
ובדרך מאוורר תובנות על מצבה של התרבות הישראלית ומקומה של חצר הגרוטאות

לראשונה בחיי השתתפתי בכנס שלא הייתה לי שום כוונה להשתתף בו. לפני מספר חודשים שמעתי על נסיעה מתוכננת של הורי לכנס בארה"ב. כששאלתי אם זקוקים לעזרתי כדי לסייע בכל הסידורים (בכל זאת, בגיל כמעט 90 קצת קשה להתמצא בנבכי נמלי התעופה), ונעניתי על ידי אבא בלאו מוחלט. הייתי רגוע. אלא שזמן קצר לאחר מכן, הבנתי מאמא שלה יש דעה אחרת וקניתי כרטיס לאותה טיסה. הנחתי שבמשך ימי הכנס (להוציא הרצאתה) אהיה פנוי, והקדמתי עבודה מתוכננת באוניברסיטת הרווארד לאותם ימים שלאחר חג הסוכות.
ובכן, מה שייכת חצר הגרוטאות של ילדי שדה אליהו לכנס באוניברסיטה המוכרת כאוניברסיטה מספר אחת בעולם לפי הדירוג המקובל?

תרבות עולם
הספרייה באוניברסיטת הרווארד שוקדת על איסוף מאגרי מידע של כל התרבויות החשובות בעולם. מאגרי מידע אלה כוללים ספרים, כתבי עת וכל אמצעי אחר המשקף תרבות אנושית, ועומדים לרשות כל חוקר לצורך מחקרי עומק ורוחב (לצורך זה צריך להגדיר מהי תרבות, וזה בהמשך). חלק חשוב בתוך מפעל התיעוד הגדול הזה תופסת היהדות. צוות של ששה אנשים ועוד סטודנטים רבים עוסק שנים רבות באיסוף כל חומר כתוב שנוצר בקהילות עם ישראל ובתוך זה תופסת החברה הישראלית ותרבותה מקום מרכזי.
לפני עשרים ושתיים שנה הייתי בשבתון בהרווארד, ובכל יום שני בערב ביקרתי עם נעמה, שהיתה אז בכתה ה', בספרייה המרכזית של האוניברסיטה, ספריית ויידנר (שהוקמה בתרומתה של משפחה שבנה, יונתן, טבע באסון הטיטאניק). קיבלנו אישור לגשת למדפי הספרים ומצאנו שם את כל ספרות הילדים העברית שניתן להעלות על הדעת. נעמה יצאה כל שבוע עם עשרה ספרים וכעבור שבוע החליפה אותם, וחוזר חלילה. הייתה לי אז הזדמנות להתרשם מן ההיקף העצום של האוסף העברי, שכלל, לדוגמה, את עלוני התנועות הקיבוציות ואף עלוני קיבוצים. הצוות המבצע את האיסוף והניהול של האוסף המקיף הזה הרחיב את פעילותו לכל אספקט אפשרי של התרבות הישראלית כולל יצירות מוסיקליות, תיאטרון, ספורט, רדיו, טלוויזיה, סרטים וכל מה שיכול לשקף את התרבות הישראלית ואת כל הממדים האפשריים של החיים בחברה הישראלית. מטרת האוניברסיטה היא לאפשר לכל חוקר שהוא נגישות לכל החומר הנאגר כדי לקדם מחקרים עתידיים על התרבות והחברה הישראלית.

בשנים האחרונות עובר כל האוסף לאחסון כפול, פיסי וממוחשב, דבר המקל מאוד את הנגישות. כדי לקדם את מלאכת האיסוף וללמוד כיצד לכוונה זימנו האוצרים של האוסף, ובראשם ד"ר צ'רלס ברלין והגב' ויולט גלבוע, כנס של יוצרים וחוקרים מכל תחומי הפעילות לצורך סקירת התפתחות התרבות הישראלית במשך 60 שנות המדינה וחשיפת כיווניה הנוכחיים. בין המשתתפים היו ארכיטקטים, אנשי קולנוע, רדיו וטלוויזיה, צילום, מוסיקה פופולארית ומלחין וכן אנשי תיעוד. לצורך שתי מטרות אלו תוכנן הכנס כך שיושמעו סקירות קצרות שיתארו את הקיים במשך 60 השנה ויוקדש זמן נרחב לדיון שיחשוף את הנושאים המתפתחים עתה. כצפוי, כאשר מבודדים את המשתתפים הרחק מביתם ועבודתם, הם פנויים יותר להשתתפות ערה בדיונים. גם הסביבה הרגועה של מועדון הסגל באוניברסיטה העשירה בעולם מהווה כר נח לדיון רגוע.

מבטא ייקי כבד
אמא הרצתה ביום הראשון אחרי הצהרים. עלי להודות שטרם נסיעתנו לא ירדתי לסוף דעתם של המארגנים, מה ראו לחבר הרצאה על החינוך בגיל הרך להרצאות של מוסיקאים ואנשי תקשורת וקולנוע. אולם תוך כדי מעשה הדברים התבררו.
אני מנוסה למדיי בהרצאות באנגלית בבוסטון, אבל אני צעיר (יחסית), לא כבד ראייה, מנוסה מאוד בשימוש במצגות, ומסוגל להציץ ברשימותי ולהיעזר בהן לצורך שמירה על קו מתוכנן בהרצאה. אמא חסרה את כל זה, ולכן למדה את ההרצאה בעל פה ונעזרה בלחשן (אבא) ובאנגלית במבטא ייקי כבד של מורה ותיקה, בלי יכולת לראות את הקהל ואת הרשימות, תיארה את הגישה החינוכית של חצר הגרוטאות. אילו הייתי רואה את המצגת ואת הטקסט המתאים לפני ההרצאה הייתי מייעץ לה לשנות מאוד את הארגון של ההרצאה. אולם, למרות בעיות אלו, ולמרות שההרצאה והמצגת חרגו בהרבה מן הזמן המוקצב, ההרצאה זכתה לתשואות ממושכות יותר מכל הרצאה אחרת ששמעתי בכנס המדובר. את הסיבה להתלהבותם של האנשים המכובדים מההרצאה הלא משוכללת ניתן היה ללמוד מתגובותיהם. ראשית, הם הופתעו מן הנושא הלא צפוי והלא מוכר, מן השילוב של תיאוריה ומעשה, מן האמת הבולטת של הגישה החינוכית, מהגישה של הגננות שנראו בתמונות ובקטעי הוידיאו ובעיקר מן החופשיות, הספונטניות והאמיתיות של העבודה של הילדים שהודגמה בצורה כל כך משכנעת בקטעי הוידיאו של עינת בלאו. לא היה בהם זיוף או הצגה. לא מעט מן המרצים ומשתתפי הדיונים חזרו וציטטו את חצר הגרוטאות בהמשך הכנס. הפרופסור לתיאטרון אמר שחצר הגרוטאות נותנת השראה ואילו הפרופסור לקולנוע אמר שהמצגת החזירה לו את האמונה באדם.

שאלתי את הד"ר ברלין מדוע ראה לנכון להזמין את אמא לכנס זה, והוא ענה שלכל סיבה יש מסובב. סתם ולא פירש. אולם אני - את הפירוש קיבלתי כשראיתי לראשונה את קטעי הוידיאו של עינת. אני מגדיר תרבות כמכלול מרכיבי התודעה של האדם המכוונים את פעולותיו שאינן מונחות על ידי טבע החיים והכלכלה. כלומר, פעולות שאין להן שום קשר לצורך כלשהו ושאין בהן אף לא אבק של תועלת ולכן מקורן הוא במערכת ערכים רוחנית שהיא חיצונית לטבע החיים. לפיכך, התרבות היא מכלול מרכיבי הפעילות המבטאים מערכת ערכים ותודעה ולא תוצריה (קרי: התמונות, ההצגות, הצילומים וכו'). התנהגות מוסרית, יצירה לשם יצירה, אמנות שלא לשם פרנסה, יחסי אנוש שאינם תלויים בדבר, כבוד הדדי של אדם לחבר באשר הוא אדם, הערכה הדדית בין בני אדם באשר הם כולם נבראים בצלם אלוהים, מחויבות בין בני אדם, שותפות של אמת - כל אלה הם ערכים אשר הילדים שנראו בקטעי הוידיאו לומדים לקיימם בבחינת "נעשה ואז נשמע". זהו חינוך במיטבו, עיצוב של אדם חברתי תרבותי, ולכן הפעילות החינוכית בחצר הגרוטאות היא חינוך לתרבות אנושית במלוא מובן המילה. התרשמתי עמוקות מחוסר המניירות, משיתופי הפעולה, מעבודת הצוות, מן התכנון, הביצוע, הדמיון, האומץ להמציא ולבנות ומהאווירה התרבותית של הילדים שנראו בסרטים. לאחר שראיתי את כל אלה הבנתי את כוונותיו של ברלין ואני מבין את ההתלהבות של המשתתפים בדיון.

חינוך מן השטח
לאחר ההרצאה הערתי בפני הקהל שתכונות אלה הן בדיוק התכונות אותן אני מחפש אצל מי שמבקש להתקבל ללימודי דוקטורט במעבדתי באוניברסיטה. מדענים טובים הם אלה שרכשו ערכים אלה בגיל צעיר (באוניברסיטה כבר קשה מאוד להקנות ערכים תרבותיים כאלה). סיפרתי גם את העובדה שחיה שלי, מנוחתה עדן, אמרה לא אחת שאינה מבינה למה משלמים לי משכורת, שכן כל יום אני הולך למעבדה לשחק (בצעצועים יקרים). היא צדקה, כדרכה; מאוד צדקה. למעשה, כולנו משחקים כל החיים, מי בבורסה ומי במעבדה, ולכן חצר הגרוטאות היא הכנה טובה לחיים. אגב, שלושה מבין המשתתפים העירו בפתח דבריהם בהמשך הכנס שגדלו בגנים בהם הייתה חצר גרוטאות פעילה.
השאלה הראשונה שעלתה מן הקהל הייתה האם אין חשש שילדים ייפגעו, והתשובה, במבטא יקי בוטח, הייתה שאחד הערכים שהילדים רוכשים הוא אחריות, אחריות לשלומם ושלום חבריהם. ואני מוסיף לכך שבעולם של "מוסר הזכויות" שבו כל ממזר תובע בבית המשפט וכל בית משפט מתייחס לכל תביעה, מונעים מן הילדים ללמוד אחריות מהי, דבר שקיים בעולם של "מוסר החובות".
ההרצאה האחרונה ביום הראשון לדיונים היתה של גליה בר-אור, האוצרת של מוזיאון עין חרוד, שניתחה את חד הצדדיות של אוצרי התערוכות המובילים בארץ, המעלימים חלק מהותי של התרבות הישראלית. התרבות משקפת את זרמי העומק בתודעת הציבור ולכן גם בהרצאות הבאות שבו ועלו שאלות הזהות היהודית בישראל. כאן כבר נפתח קו דיונים שהלך והתפתח וכמובן שלא ישבתי בשקט ופניתי לעיסוקי, וכך הפכתי לשותף בדיונים בכנס שלא תכננתי להשתתף בו... אני מביא כאן כמה מן הרשמים ממפגש זה.

שבר תרבותי
בבוקר היום השני ניתח הפרופ' ניסים קלדרון מאוניברסיטת באר שבע את שירת אלתרמן ובני דורו וטען שעסקה רק בשבח היש ולא בבקורת. אמרתי לו שאם היה פותח את ספר הקטרוג והאמונה של המשורר אורי צבי גרינברג (אצ"ג) היה מוצא את מבוקשו. בהמשך הדיונים, כאשר גיל שוחט, מלחין צעיר, שהלחין יצירה מוסיקלית על בסיס פואמה של אצ"ג, הביע תמיהה על העובדה שאצ"ג הוחרם, טען כנגדו הפרופסור קלדרון שאצ"ג הוחרם בצדק (!). ואני עדיין לא מבין איך אפשר בחברת תרבות להחרים משורר בגלל שיר ביקורת נוקבת. הפרופ' לקולנוע מאוניברסיטת תל אביב נשאל על ידי גיל שוחט מדוע נעדרת התרבות של הציבור הדתי לאומי מן הקולנוע הישראלי, ותשובתו המפתיעה הייתה שאת זה הוא משאיר לבית הספר "מעלה". באופן טבעי ביותר הוא מודה שלגבי ה"ברנז'ה", התרבות של הציבור שלנו לא ממש קיימת. אני לא מופתע מן התשובה, אני מופתע מכך שהחוקר לא רואה בכך עוורון תרבותי. אפיזודות אלו משקפות את העובדה שבשלושת ימי הדיונים שב ועלה השבר שבין שני חלקי הציבור היהודי בארץ כפי שהוא משתקף בכל ענפי התרבות. התיאטרון והאמנות אינם יוצרים את המציאות, הם רק משקפים אותה. את המציאות יוצרים מצבי התודעה והייעוד של האדם. רק אדם בעל ייעוד יכול להתמודד עם המציאות הקשה של המזרח התיכון עוד מאז שאברהם אבינו רדף אחרי ארבעת המלכים עד דן. הציר של השבר הישראלי הנוכחי הוא שאלת הזהות היהודית. הזהות היא מכלול המרכיבים התודעתיים והנפשיים המכוונים את פעולתו של האדם בכל תחומי חייו, בין במודע ובין בבלתי מודע. ואני טוען, שכפי שהודה יעקב חזן הישיש בערוב ימיו, ישראל החילונית נכשלה בניסיון ליצור זהות יהודית ישראלית חילונית והותירה חלל.
בשנות הארבעים והחמישים היו בעמק בית שאן שמוצניקים ודתיים; התהום האידיאולוגי ביניהם היה עמוק מכל התהום הקיים היום, אולם היה ייעוד משותף, בניין ויישוב ארץ ישראל. לכן התקיימה שותפות בעבודה ובלחימה. היום, התהום האידיאולוגית בין המחנות קטנה בהרבה משום שהלהט הסוציאליסטי החילוני נעלם, אבל גם הייעוד המשותף חסר. מה שנחוץ היום לציבור הישראלי הוא לעצור ולקיים חשבון נפש ולהגדיר בסיס משותף לציונות לדורות. להגדיר יעדים ולגזור מהם תכנית אב כוללת למפעל הציוני.
ברבות מן הסקירות שנשמעו במהלך המפגש התבטא שינוי משמעותי בתרבות הישראלית בסוף שנות השבעים. חלק מן המרצים ייחסו את הדבר למלחמות ולשינויים פוליטיים, כגון המעבר מתלות בצרפת לתלות בארה"ב. לדעתי, שינויים משמעותיים בתרבויות הם ביטוי לחילופי הדורות. במעבר בין דור לדור נבחנות מוסכמות והרגלים, ונבחנים ונהרסים מבנים קיימים. הדור החדש העיז לחפש פתרונות למשברים שיצר הדור הקודם, אולם לא אזר אומץ לממשם, ובמקרים אחרים לחשוף ולהודות בקיום משברים מוכחשים. בסוף שנות השבעים איבד הדור הראשון של הציונות הסוצאליסטית את השפעתו בחברה ובתרבות הישראלית, והדור השני קיבל את ההנהגה. בעוד שהדור הראשון היה דור שיינק זהות יהודית בחדר ובבית המדרש, זנח את קיום המצוות נהנה מן הפריבילגיה השמורה לדור א' בלבד, להיות בעל זהות יהודית ללא שמירת מצוות, דור ב' לא זכה לרכישת הזהות היהודית והגיע לסתירה פנימית בין המציאות של ישראל כמדינה יהודית בהגדרתה מבפנים וביחס אומות העולם אליה, לבין העדר הזהות היהודית. בהעדר זהות יהודית, ארץ ישראל אינה ארץ מולדת (המושג מולדת נמחק מן השיח הציבורי בסוף שנות השבעים) ואם כך, הרי בעיני בני הדור השני אנו כאן כקולוניאליסטים שכבשנו ארצות גויים. זהו מצב בלתי נסבל שמתבטא היטב בתרבות של הדור השני וגם בהעמקת השבר הפנים ישראלי שהגיע לאלימות ממש בשנת 2005.
הציר של השבר הישראלי הנוכחי הוא שאלת הזהות היהודית. במהלך הדיונים חזרתי והדגשתי את חשיבות הישיבה המשותפת לחשבון נפש ולדיון בייעוד המשותף ואופן כינון השותפות הישראלית חרף שבר הזהות. המפגש הזה חשף ניצנים של סימנים לסיכוי של התקדמות בכוון זה. לוא יהי.

מדע בינלאומי
לאחר שהתעכבתי בכנס זה יום וחצי מעבר לצפוי חציתי את החצר המפורסמת של האוניברסיטה לעבר איזור המדעים והמשכתי לפי התכנית המקורית בביקור במחלקה לכימיה. בהרצאתי שם תיארתי את מחקרי באוניברסיטת בר אילן, שמטרתם לתרום חלק צנוע במאמץ לפענח את תהליכי הבנייה של סטרוקטורות ביולוגיות מקיימות חיים על פי הספר הגנטי, וביליתי יום וחצי עם קולגות במעבדותיהם.
המדע הוא בין-לאומי ואינו מותנה בהקשר תרבותי. כשאני נכנס למעבדה בכל מקום בעולם אני יכול מיד להצטרף לצוות ללא מחסומים תרבותיים. לעומת זאת, המדענים עצמם הינם תלויי הקשר תרבותי. חצר הגרוטאות היא הכשרה טובה לתרבות בה צומחים גם מדענים.


חסר רכיב