תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שביל ישראל

22/05/2007
עמודים אייר תשס"ז (713) 7
אב"י בשביל ישראל
אורית נצר

"במלחמה האחרונה עברנו כולנו טלטלה עזה. חווינו ביתר שאת את הפערים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית: מרכז - פריפריה, חזקים – חלשים, דתיים - חילונים. כדי לשמור על ה"ביחד" האמיתי אנחנו מזמינים אתכם לצעוד אתנו במסע שפניו צפונה, בו נבקש להתחבר, להכיר, להזדהות ולהרגיש. הצטרפו אלינו להליכה בנופיה המדהימים של הארץ, למסע המשלב בין הנצחת זכרם של חללי אסון המסוקים וכל הנופלים במערכות ישראל, התחדשות דרך לימוד מקורות יהודיים והכרות עם תפישות עולם שונות ודיאלוג עם אנשים מכל גווני הקשת החברתית" (מתוך אתר האינטרנט של "אב"י בשביל ישראל)
אב"י – אפשר ביחד בשביל ישראל, כלומר גם בהליכה בשביל וגם למען עם ישראל
למסע שנערך מראש חודש ניסן ועד ליום העצמאות חברו אנשי הקיבוץ הדתי לאנשי המדרשה באורנים, לצו פיוס ולחברה להגנת הטבע ובראשם לרעיה ויוסי אופנר, מובילי המסע זו השנה השנייה במתכונת זו
אורית נצר (עין הנצי"ב), מפיקת האירועים במסע, נשאה דברים ביום העצמאות
על השביל ועל ההולכים בו


"אין אילן בלי שורשים
ופרי ללא ניצן.
ואין סופים בלי התחלה,
והתחלות בלי סוף,
והנופים הם האדם,
והאדם הוא נוף".

את מילות השיר הזה כתב דידי מנוסי לחברי הגבעטרון, שבעוד כמה שעות יקבלו את פרס ישראל.
בילדותי, כבת הקיבוץ הדתי בארות יצחק, חונכתי על שירת הארץ על אהבת הארץ, על הכבוד של בין אדם לחברו, על הביחד של האדם ועל ייחודו: כל אחד ונופו הוא, כל אדם הוא נוף מולדתו. ואת הדרך הזו אני מנחילה לילדיי היום כחברת עין הנצי"ב.
הקלף החברתי של "אב"י - נפגשים בשביל ישראל" הינו מהדורה חדשה שיסודותיה עצובים והם שייכים לאותו "משחק". המנצחים הם ההורים, יוסי ורעיה שבחרו לקום וללכת בהשראת אבי, בנם שאיננו, אך כל כך חי וקיים ב"שביל ישראל". הקיבוץ הדתי שבחר להצטרף כהולך פעיל וכשחקן מן השורה, בחר במפעל שהוא נטו: אהבת הארץ ואהבת ישראל.

הגדרת תפקידי הייתה "מפיקת אירועים", וראיתי בו שליחות מטעם הקיבוץ הדתי למטרה חשובה.
לאורך תקופה ארוכה נפגשתי עם אוכלוסיות שונות, למדתי אותן ואת היישוב בו הן מתגוררות בכדי לארגן את המפגשים בסוף היום. לא פעם חזרתי לעין הנצי"ב עם מחשבות קשות על אבטלה ותסכול שיש ביישובים הללו.
היו גם רגעים של שיחה ונחת, שאני כאורחת לרגע הצלחתי לגעת, לדבר, להקשיב... כאן יש לנו כחברה מקום לעוד עבודה רבה.

התחלת המסע באירוע פתיחה שהתקיים בדולפינריום, בהשתתפות תלמידים מבית הספר "שבח מופת" שעשרות מתלמידיו נרצחו בפיגוע בדולפינריום. המשכו בארבל, באתר "אורחה בגליל" של נדב שני (שטיינמץ), בן סעד, שם התארחנו ביום המימונה, במג'אר נפגשנו על במה אחת, דרוזים, נוצרים, מוסלמים ויהודים, דבר שהוא ממש לא ברור מאליו; בכרמיאל ביקרנו במרכז הקליטה המאגד בתוכו עולים יוצאי אתיופיה, רוסיה ובני המנשה, והתפעלנו מהעוצמה שיש בעשיית הקליטה, בכישורית, קיבוץ ייחודי לאוכלוסייה מבוגרת בעלת צרכים מיוחדים, הממוקם בנוף מדהים, ערכנו קבלת שבת עם שרהל'ה שרון, ברכנו והתברכנו במקום ויושביו.
במעלות, עיר יפה ובה ראש עיר אהוב ומוערך, התארחנו בבית המוסיקה - גאוות המקום. במירון התייחדנו עם זכרון השואה. מירון הינו יישוב קטן של הפועל המזרחי, שבכל שנות קיומו לא הצליח לערוך טקס ליום השואה, והשנה עשה זאת בפעם הראשונה עם איש העדות איציק ויינברג, מניצולי רכבת קסטנר. בצפת ביקרנו בבית הקשיש ושמענו על ההתמודדות בעיר בימי המלחמה עם אוכלוסיית הקשישים, ובהמשך סיירנו בעיר העתיקה עם זאב פרל, ראש העיר לשעבר; בחצור הגלילית, עיר מוכת אבטלה שרוצה לראות עתיד ורוד, נחשפנו לפרויקט ייחודי, "פותחים עתיד", שפתח לפנינו אופק מעט מבטיח. באתר ההנצחה של משפחת בלחסאן ברמות נפתלי פגשנו את סילבי פרטוק מקרית שמונה לשיחה עם אופי, וביום שישי חתמנו את ההליכה בבית הקברות בכפר גלעדי ליד האנדרטה של חללי אסון מלחמת לבנון השנייה ובטקס צנוע ויפה למול האריה השואג.
המסע "אב"י בשביל ישראל" הוא מסע חברתי המאגד בתוכו אוכלוסיות שונות, דעות שונות, זרמים ואנשים מכל הקצוות.
והנה, יום העצמאות, ועל המדשאות בבית אוסישקין אשר בקיבוץ דן באירוע סיום המסע נמצאים כל הצבעים – הקיבוץ הדתי, הולכי השביל, בני מנשה, עולי חבר העמים ואתיופיה.
האם אנחנו כחברה ישראלית המחשיבה את עצמה כחברה טובה ומקבלת, בנויים לשבת ביום העצמאות עם כל גווני הקשת על דשא אחד? זאת השאלה הגדולה.
בחודש האחרון, בהליכה בין הנופים השונים, צצו המון שאלות בנוגע לחברה הישראלית ולמצבה של המדינה. מותר לנו ואנחנו מחויבים לעשות פסק זמן, לדבר, לחשוב ולתת תשובות שאינן מובנות מאליהן ועוד יותר, לא פשוטות!
הרבה תודות לבית עין הנצי"ב ולמשפחה, ולכל השותפים לדרך - לקיבוץ הדתי שבחר להיות חלק מפסיפס אנושי זה, לכתרי מעוז, חבר שדה אליהו ואיש החברה להגנת הטבע שהוביל את השביל במקצועיות וברגישות לצוות המארגן, לכל ההולכים לכל אורך הדרך וכמובן לרעיה ויוסי שזיכו אותנו במסע הזה.
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל בית ישראל ואמרו אמן!

עין הנצי"ב
חסר רכיב