תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

חדש במדף

30/03/2007
יש טיב בטירת צבי
חדש במדף
באמונתם יחיו

באמונתם יחיו?
אלי ברמן

הספר:
באמונתם יחיו
המושבות ההוטריות בצפון אמריקה 1874-2006
מחברים: יוסי כץ וגוהן לאר
הוצאת יד טבנקין
(פתיח)
לחברי המושבות אין זכויות כלשהן ברכוש המושבה, והם חייבים להעביר למושבה
את כל הרכוש שהיה בידיהם או שיגיע לידיהם
(אף שבפועל יש תופעה די נרחבת של "כסף מהצד")
נשמע מוכר?
אלי ברמן קורא ומדווח

הקהילה הנוצרית ההוטרית היא כיום הגדולה בין קהילות העולם המנהלות אורח חיים שיתופי מלא בכל תחומי החברה והכלכלה. היא מונה כ-40,000 נפש המתגוררים ב-474 מושבות בקנדה ובארה"ב.
בהשוואה: אמנם סך חברי הקהילה הקיבוצית בישראל גדול יותר, אך מרבית הקיבוצים התפרקו כבר מאורח חיים של שיתופיות מלאה.
ההוטרים הגיעו לארה"ב במחצית השנייה של המאה ה-19 ומשם עברו מרביתם לקנדה.
את הקהילה (שהיא גם הכנסייה) ההוטרית בכללה אי אפשר להבין בלי להבין את עקרונות אמונתה הדתית-נוצרית המיוחדת. עקרונות אלו הם גם המבדילים באופן יסודי בין ההוטרים לתנועה הקיבוצית שצמחה על אידיאולוגיה סוציאליסטית. גם זרם הקיבוץ הדתי צמח על רקע סוציאליסטי המאפשר ליהודי האורתודוכסי ליטול חלק בדרך חיים שיתופית שבסיסה חברתי-סוציאליסטי.
ההוטרים עוררו זמן רב עניין בישראל, ואף נכחו בכנס בינלאומי שאורגן במלאת 65 שנה לקיבוץ הדתי באוניברסיטת בר-אילן. לאחרונה התפרסם ספר עב-כרס המחזיק 400 עמודים, אותו חיבר פרופ' יוסי כץ ביחד עם פרופסור גוהן לאר. פרופ' כץ ידוע בעיסוקו הנרחב בחקר ההיסטוריה של תנועת הקיבוץ הדתי ובעשייתה והוא עמד על קווי הדמיון שבין ההוטרים לקיבוץ הדתי. ספר מקיף ומסקרן זה כולל את ההיסטוריה, יסודות האמונה, תולדות הקהילה, חיי היומיום, מעמד הנשים וכן נוגע בגורמי עזיבת הקהילה וסיכויי הישרדותה של התנועה ההוטרית.

חיי קיבוץ
יש בספר הרבה עובדות פיקנטיות, למי שכל חייו, כמוני, חי בקיבוץ השיתופי.
על פי חוקת ההוטרים יתקבלו למושבות רק מי שנבחרו בהצבעת רוב החברים הגברים (לנשים אין זכות הצבעה - מה שמזכיר את המגזר החרדי בקטעים מסוימים).
לחברי המושבות אין זכויות כלשהן ברכוש המושבה והם חייבים להעביר למושבה את כל הרכוש שהיה בידיהם או שיגיע לידיהם (אף שבפועל יש תופעה די נרחבת של "כסף מהצד").
הקהילה ההוטרית היא קהילה שיתופית אף שאין בה דמוקרטיה כלל.

כולנו נבחרנו לכל החיים, משורה ישחרר רק המוות...
מועצת המנהלים (המזכירות) היא האחראית לניהול עסקי המושבה ורכושה. על פי התקנות משרתים בה בין שלושה לשבעה חברים ובהם נשיא שהוא גם המיניסטר והוא מהווה את הסמכות הדתית העליונה במושבה ואף מנהל את התפילות והטקסים הדתיים (שילוב של מזכיר פנים, רב שהוא חבר קיבוץ והגבאי הראשי של בית הכנסת).
בעלי תפקיד נוספים הם המזכיר-גזבר, מנכ"ל המושבה המכונה בוס BOSS, מנהל המשק החקלאי - FARM BOSS (מרכז הגד"ש) וסגן הנשיא. הם נבחרים לכל ימי חייהם.
בכל בוקר מתכנסים בעלי התפקידים ומקבלים החלטות שאין לערער עליהם, בעניינים שוטפים: הם קובעים אלו חברים יוצאים מהמושבה באותו יום ולאן, הם מאשרים או דוחים בקשות של חברים לצאת העירה לרופא או לצרכים אישיים מיוחדים. היציאה מן המושבה ללא אישור אסורה . בימי ראשון, לאחר תפילת הבוקר, מתקיימות האספות יש בהן חובת נוכחות, מי שלא משתתף - נענש. חברי האספה הכללית הינם גברים בלבד, בתנאים מסוימים גם רווק יכול להשתתף ובתנאי שיגדל זקן.
מרכז המושבה הוא חדר האוכל והכנסייה ובכך הם דומים דמיון רב לקיבוצים הדתיים. אך להבדיל מאצלנו - גברים ונשים יושבים גם בחד"א בנפרד. גם הילדים אוכלים בנפרד.
בכל מושבה ישנו בית ספר וגן ילדים בלי קשר למספר הילדים. זו חלק מתפיסת ההתרחקות מן העולם החיצוני; ההוטרים אינם שולחים את ילדיהם לבית הספר הממשלתי האזורי.
המשפחה והחינוך (בניגוד להשכלה - אין הם שולחים את הצעירים לחינוך הגבוה ולאקדמיה) נמצאים בראש סולם הערכים של ההוטרים.

"הפילוג"
מאפיין בולט נוסף הוא התפצלות המושבה והקמת "מושבת בת" - תהליך זה מתרחש כאשר המושבה "האם" מגיעה לסך של 100 - 120 נפש.
ההוטרים מצאו כי מעבר לכך מתקשה המושבה (שמתפרנסת בעיקר מחקלאות, ההולכת ומתמכנת יותר ויותר - ההוטרים ידועים כחקלאים מצטיינים ומתוחכמים) לתפקד בכל המובנים, ובמיוחד כשנוצרת בעיית אבטלה במושבה.
"כשהאחים או האחיות לא עסוקים בעבודה, השטן מוצא דרך להעסיקם", אומרים ההוטרים.
משפחות גרעיניות אינן מתפצלות אך משפחות מורחבות שיש בהן אחים נשואים - כן מתפצלות.

והוא ימשול בך
בניגוד לתנועה הקיבוצית שחרתה על דגלה את שוויון מעמד הנשים, מצב נשות ההוטרים שונה ורע והוא נגזר מהתיאולוגיה ההוטרית: אין להן זכות בחירה, הן אינן רשאיות לעבוד בענפים היצרניים, אסור להן לנהוג ברכב ובטרקטור ועיקר עיסוקן במטבח, במכבסה ובגידול הילדים. הן אינן זכאיות לקבוע בעצמן את מספר הלידות והמיניסטרים מסרבים לקבל חוות דעת רפואיות שיתירו לנשים להגביל את הילודה.
יחד עם זאת, ירד מספר הלידות הממוצע במושבה מ-10 לידות בראשית המאה ה-20 ל- 3-4 כיום. הנשים אינן מקפידות עוד על האיסור החמור של הגבלת הילודה והדבר מביא להצטמצמות הקהילה ההוטרית, בנוסף לתופעת עזיבת הדור הצעיר (נשמע מוכר?).
הקהילה ההוטרית, למרות המדיניות המסתגרת והצעדים להבטחת מדיניות זו (אין אינטרנט, טלוויזיה, רדיו ומחשבים - אלא בידי המיניסטר בלבד, ושיחות טלפון יוצאות מתנתקות אוטומטית אחרי 10 דקות!) אינה קהילה סגורה הרמטית, וגם היא סובלת מעזיבות של חברים שקצו בחיי השיתוף ובמחויבות הדת ההוטרית. העזיבה היא גם עזיבת הכנסייה והדת ההוטרית, ולהבדיל מהקיבוץ הדתי, כל עוזב הוא בהכרח גם דתל"ש.
העזיבות הן הביטוי הקיצוני ביותר של אי-ההצלחה לשמור על אורח החיים ההוטרי.
ראשי המושבה שהיו מודאגים מעזיבתם של גברים צעירים רבים את המושבות, נאלצו להתפשר על כמה חוקים.

העזיבות, הפיחות בשמירת חוקי הדת וההתפשרות באכיפת אורחות החיים, מהווים, לדעת פרופ' יוסי כץ, סכנה של ממש להישרדות הקהילה ההוטרית בעתיד כקהילה וכקומונה דתית.
קצב גידול האוכלוסייה השנתי הולך ויורד, ובשנים 2003-2002 עלה מספר העוזבים על מספר הנולדים.
פרופ' כץ מציע להוטרים לנקוט בכמה צעדים בסיסיים בכדי להתמודד עם הקשיים והסיכונים כמו: הכרה במציאות החדשה, חשיבה מחודשת על תכני החינוך והמסרים הדתיים והמסורתיים. חשוב, אליבא דכץ, כי הנהגת ההוטרים תלמד מניסיונם העכשווי של קהילות שיתופיות (כמו הקיבוץ) וקהילות יהודיות חרדיות המתמודדות עם איום המודרנה.
"יותר מששמרו ההוטרים על אמונתם - שמרה אמונתם עליהם", אך פיתוח חשיבה דתית המתמודדת עם המודרנה, כולל חשיבה משקית והכנסת תיעוש למושבות היא הכרחית.

אנחנו ואתם...
אי אפשר להתחמק, בעת קריאת הספר המרתק הזה, מההשוואה לקיבוץ הדתי.
נראה בעליל כי דווקא החשיבה היצירתית של ראשוני התנועה שלנו - שילוב תורה ועבודה עם מעורבות בחיי המדינה והעם, שהיא שונה במהותה מהדוקטרינה ההוטרית, היא שיכולה לתת כיוון גם להוטרים. שמירה על עקרונות הליבה של התנועה במקביל להתחדשות מתמדת - זאת יכולים ההוטרים לאמץ מהקיבוץ הדתי.

בארות יצחק


חסר רכיב